1800550 - סיפור בהמשכים - ימים שחזרו

1800550

סיפורים

ימים שחזרו - סיפור בהמשכים

פרק ד'

המצב הלך והתדרדר. עד שכליותיה של אמא הפסיקו לתפקד באופן סופי. ואבא נאלץ לעזוב את הישיבה שם שימש כר``מ.
כדי ללוותה שלש פעמים בשבוע לטיפולי דיאליזה מתישים. כל מהלך הבית השליו והרגוע נעצר בבת אחת.
כבר לא חיכתה להם אמא הטובה עם חיוך וריח של ארוחה מתבשלת, מיכל נאלצה להתמודד לפתע עם דברים שהיו ברורים וכאילו נעשו מאליהם עד אותו יום.
ככביסות ונקיונו השוטף של הבית. כבת יחידה השתדלה מיכל בעזרת אחיה, לתפקד כאמא עד כמה שניתן. אולם שוב התברר כי עשרה ילדים לא יכולים להיות תחליף לאמא אחת. בתחילה הכניסו שכנים טובים אוכל מבושל מידי יום.
אולם השגרה שחקה אותם, והמצב הגיע לידי כך שבשבת אחת לא היה כלל אוכל מבושל והם נאלצו להסתפק בחלות ובשימורים בלבד.
כשנודע הדבר לאחת מן השכנות, פנתה מיד לארגון החסד השכונתי. שדאג מאותו יום שיקבלו גם הם אוכל ממטבח הארגון.
האוכל אמנם לא יכל להוות תחליף לסירים המלאים תמיד שהפיצו ריח של בית חם ונעים. אבל הם לא התלוננו,
וזה ודאי היה עדיף על לחם עם שוקולד שנאלצו לאכול שלש פעמים ביום עד אז. אמא שכאילו הייתה מחוץ לתמונה כל הזמן הזה,
שכבה במיטה חיוורת ואדישה לסערה שהתחוללה סביבה. אולי לא רצתה להאמין ולראות את הבית מתפרק מול עיניה ואין לאל ידה להושיע.
כחלום רע שרק מצפים שכבר יגיע הבוקר הגואל שיוכיח שאכן זה רק חלום.
אחרי תקופה הודיעו הרופאים שגם כשימוגר החידק לא יחזרו כליותיה של אמא לתפקד והיא תאלץ לעבור השתלת כליה.
וכך נכנסה אמא לתור האינסופי של הממתינים לתורם מתאים שימצא יתכן שיכלה מיכל להתמודד ולעבור גם תקופה קשה זו ללא שישארו צלקות בליבה.
אולם הדבר שממנו חששה. וממנו התעלמה בכל אותו הזמן, הגיע והוטח בפניה בכל העוצמה... באותו בוקר השעה הייתה שמונה והיא הייתה לבד בבית.
אבא כבר היה בישיבה והקטנים בחיידר, כשלפתע צלצל הטלפון, על הקו שאל מישהו בקול סמכותי, אבא בבית?
וכשהשיבה בשלילה הרהר דקה ואמר, תגידי לאבא שייצור בדחיפות קשר עם הבנק, תודה ושלום, צליל מתמשך הבהיר לה שהקו מהעבר השני כבר נותק,
אך היא נשארה עם השפורפרת בידה, מתיישבת על כסא סמוך בברכיים כושלות, מחשבותיה מסתחררות במהירות,
עד אותו בוקר רצתה מאד להאמין שהכל יהיה בסדר, והדבר שממנו חששה לא באמת יקרה, באותו זמן חיה
בתחושה שאם תתעלם מהעלול להגיע זה פשוט לא יגיע, והיא הזדהתה מאד עם בנות היענה, ולא הבינה מדוע הם סמל להתנהגות לא הגיונית,
אבל כעת הכל היה ברור ולא נותרו מקום לספיקות, זהו זה! חשבה כשהשפורפרת עדיין בידה, זה הגיע!
היא הייתה מוכנה לחיות בצמצום, ולהסתפק בבגדים פשוטים ואוכל זול בלי להרגיש נחותה או קנאה,
אבל יש דבר אחד שהדיר שינה מעינייה והוא עמד לפניה כעת במלוא העוצמה והכאב, והיא לא ידעה אם תעמוד בו....