הנציג שלך בסלולאר
1800550
סיפורים
ימים שחזרו - סיפור בהמשכים
פרק
יא'
היא התעוררה בשעות הקטנות של הלילה ונסתה להבין
מה קורה איתה ואיפה נמצאת.
כשחזרה לעצמה איכשהוא נגשה למיטה התארגנה ושכבה
לישון. פתאום השינה הייתה מקום המפלט מכל המחשבות שהציפו את מוחה מרגע לרגע מאז
נפרדה מהציורים שהיו כל כך קרובים לליבה.
ובניגוד לחצי השנה האחרונה היא נרדמה מהר.
ובכלל בתקופה הקרובה כנראה שהגוף הרגיש שהקל ביותר להתמודד עם כל הרגשות זה פשוט
בשינה עמוקה וארוכה.
וכך מצאה עצמה בשבועות שבהם הייתה אמא בסין.
ישנה הרבה יותר משישנה אי פעם. לפעמים החלה לחשוש שאולי נדבקה באיזה וירוס מחליש או
אפילו מונו בצורה כל שהיא.
אולם מהר מאד הרגישה שבכל פעם שהמחשבות מאיימות
להטביע אותה בגל של עצב. הגוף מגיב בעייפות וכך מתחמק מפגישה ישירה עם העומס הרגשי
שאיתו היה לה קשה מאד להתמודד.
הזמן עבר במהירות והניתוח הצליח מעבר למצופה.
ולפני שהרגישה בזמן שחלף כבר עמדה שוב עם התאומים והקטנים בשדה התעופה כדי לקבל את
אבא ואמא.
ואמא שכבר עומדת על הרגליים ללא תמיכה זה חצי שנה. אומנם נראתה עדיין חלשה וחיוורת
מעט. אך אין מה להשוות לצל האדם ששכב במיטה בחצי שנה האחרונה.
הם התחבקו בהתרגשות ואמא לחשה לה. תודה על הכל
מיכלי. והיא הרגישה רגש שמחה רגעי שעבר מהר מאד עם הזכרון הצורב על התמונות. הימים
החלו לחזור אט אט לשגרה והבית חזר לתפקד כמעט כשהיה לפני הסערה הגדולה. אמא הקפידה
אמנם על מנוחה רבה יותר והשתדלה בעזרת מיכל לא להתאמץ יתר על המידה. אך אין להשוות
את הבית שחזר להיות מלא בשמחה של הבישולים. הנקיון. והחיוך של אמא שחזרה לתפקוד
כמעט מלא.
נראה היה שהחיים חזרו למסלולם לגמרי. אך מתחת
לפני השטח אצל מיכל שום דבר כבר לא יחזור למה שהיה. הכאב על מה שעברה והדאגה על
העתיד הקרוב מאד לא נתנו לה מנוח. והיא הפכה לבחורה רצינית מאד. היא הרבתה לישון
כבריחה מהמציאות. ואבא כבר החל לדאוג ושלח אותה למספר בדיקות שהראו שהכל תקין.
שנה עברה מאז חזרה אמא לעצמה כמעט לחלוטין.
מיכל חגגה את יום הולדתה ה19. כל אותו זמן
נותרו המכחולים והצבעים מבויישים ומיובשים. מיכל הרגישה שאין לה את השמחה והאנרגיה
לציור כבימים ההם. היא הייתה שוכבת שעות מול החלל הריק שבחדרה.
הפצע שבליבה מאן להגליד כראוי והכל היה טפל ולא
חשוב יותר. אפילו המחשבה על הכסף שיכנס לבית עם הציורים לא עודד אותה ליטול את
המכחול ליד.
ואולי להיפך.. ההרגשה שהציור לא יהיה ברשותה
בסופו של דבר ויעבור תמורת ממון לידיים זרות. גרם לה לתחושה שאין עוד טעם בהשקעה.
אבא ואמא שרצו להביע את ההערכה והתודה על ההקרבה הגדולה.
ארגנו לה מסיבת יום הולדת בארוחת ערב עם כמה
מהבנות דודות האהובות עליה. במהלך הערב קיבלה מיכל מההורים מתנה שבעבר הלא רחוק
השתוקקה לה מאד.
מצלמה דיגיטלית שהייתה אמורה להנציח את
יצירותיה כדי שתוכל לבנות אלבום אותו תראה לכל מי שירצה להתרשם מפרי ידיה בלי לטלטל
את התמונות העדינות.
אולם כעת מה טעם במתנה שכזו חשבה לעצמה. ולמרות
זאת הודתה להם בהתלהבות והראתה כי זה הדבר שהכי ישמח אותה בזמן הקרוב. ואבא ואמא
קרנו מאושר.
סוף סוף הצליחו לשמח את יקירתם.
למחרת בערב החלה תקופה חדשה בחייה כשאבא קרא לה
לחדרו....
.
==========================================
תודה מראש למגיבים על הפרק בקומונה.
לתגובות
לחץ כאן
ל-
ימים שחזרו
לסיפורים
לדף הבית