הנציג שלך בסלולאר
1800550
סיפורים
ימים שחזרו - סיפור בהמשכים
פרק
י'
כדאי שתגיעי ונדבר אמר המוכר הנרגש.
מיכל מיהרה לגשת לחנות שם סיפר לה בעל החנות
שהבוקר הגיעה אשה די מבוגרת. וקנתה את שתי התמונות במחיר המלא של שלשת אלפים דולר
כל אחת. כעת המשיך בעל החנות, אני מעוניין לקנות ממך כל תמונה שתציירי בשלשת אלפים
חמש מאות דולר במזומן! ! !
היא הסתחררה לרגע מנסה לעכל את הנאמר. מנסה
להאמין שזה לא חלום. ולא דווקא חלום מאד ורוד. אומנם שמחה מאד על ההשגחה שסייעה
בידה בצורה מופלאה שכזו.
אולם עמוק בליבה התגנב לו עצב עמוק. היא קיוותה
כל הזמן שאיך שהוא הכל יסתדר בלי שתאלץ למכור את התמונות. או שיספיקו שתיים שלש
תמונות והשאר יגיע בצורה אחרת כלשהיא. אולם האמת טפחה על פניה. ומבעד לדוק של
רטיבות העלתה חיוך על פניה והודיעה לו שהיא יוצאת להביא את שאר התמונות.
היא יצאה מהחנות נסערת ונרגשת. רגשות מעורבים השתוללו בליבה ואיימו להשקיע כל רגש
של שפיות שעלה בתוכה. הגיעה הביתה ובמהירות הכניסה את כל התמונות לשקית ומהרה לגשת
לחנות שם קיבלה עבורן עוד 14000 דולר והשלימו את הסכום ל20000 שחסרו. היא חזרה
הביתה ובציפיה מורטת עצבים המתינה לאבא שיגיע. בשמונה הגיע אבא ולאחר ארוחת ערב
שהכינה לו, נגשה והושיטה לו את כל הסכום.
לרגע היה מופתע ולא הבין מהיכן זה ולשם מה.
אולם ברגע אחד הכל התבהר לו והוא לא מצא את המילים להביע את שחש באותו רגע. מיכל
עמדה נבוכה מולו ופנתה לגשת לחדרה. כשקרא לה אבא נרגש ואמר לה. אני בטוח שבזכות זה
תזכי לבן זוג מיוחד כראוי למסירות הנפש שהוכחת למענינו.
היא הנהנה בראשה וחזרה לחדר כדי לטמון את הראש
בכרית ולהתייפח שעה ארוכה על המצב הרפואי. החלל הריק שבין המכתביה למיטתה. ואולי על
החלל הריק שבליבה שנוצר לפתע וגדל מרגע לרגע במיוחד כשחשבה על העתיד הלא רחוק
שממתין לה בחיפוש אחרי בן זוג מתאים. בנתוני פתיחה שנהיו גרועים בבת אחת. וכמעט
בלתי אפשריים.
היא נרדמה מהר יחסית והתעוררה מוקדם בבוקר.
הרווח שנוצר במקום התמונות הציק לה והיא החליטה
להזיז את המיטה לכיוון המכתביה כדי שהחלל הריק לא יזכיר ויכאיב בכל פעם שתביט אליו.
לאחר שבוע קרא לה יום אחד אבא וסיפר לה כי נמצא תורם מתאים ובעוד שלשה ימים הם טסים
לסין.
הם אמורים לשהות שם כחודש עד סיום הניתוח
ותחילת ההחלמה שאמורה להביא את אמא למצב שתוכל לטוס בחזרה. הבנים הגדולים ישארו
כרגיל ללמוד ולישון בישיבה. והקטנים יותר יעברו לדודה שגרה בשכונה סמוכה ובניה
לומדים יחד איתם בתלמוד תורה.
הוא אמר לה שסבתא שגרה בטלז סטון הזמינה אותה
לגור אצלה במשך החודש הקרוב. אבל מיכל הרגישה שהיא מעדיפה להשאר לבד בתקופה הקרובה
ואולי לנסות להתמודד ולצאת מהעצב והכאב שירדו עליה. אבא לא ניסה לשכנע. ידע שכשהיא
מחליטה. שום דבר לא ישנה את דעתה.
השבוע עבר במהירות וכבר מצאה עצמה עומדת עם
התאומים והקטנים בשדה התעופה לצידם של אבא ואמא שישבה על כסא גלגלים והיתה נראית
כמי שכל זה לא נוגע אליה. היא חבקה את אמא החיוורת וקיוותה שכל המאמץ והמסירות
יעזרו באמת לראות את אמא חוזרת לעצמה לימים הטובים והיפים.
הם נפרדו כשהודיעו ברמקול על נוסעי הטיסה
לבייג`ין להתכונן. היא חזרה הביתה עם האחים. ושלחה אותם לישיבה והדודה מצויידים בכל
טוב. התיקים היו מאורגנים למופת כבר מאתמול בערב.
וגם זה היה משהו שהרגישה שהשתנה בתוכה. מעולם
לא ידעה מה שייך למי בבית. ורק אמא הכירה וידעה איזו חולצה או פיג`מה שייכים למי
מהאחים. וכעת היא כבר שלטה בכל מכמני הבית. דבר ששנים לא ידעה ולא חשבה שמן הראוי
לדעת. למדה בזמן קצר מאד וגם זה נחם אותה ונתן לה תחושה שאכן עושה הכל כדי שלאמא
ואבא יהיה קל יותר עם המצב הקשה גם כך.
ואחרי שעה מצאה עצמה לבד בבית. שקט לא רגיל ירד
על הבית שהיה תמיד מלא קולות של אנשים חיים חיים ושמחים. היא התיישבה על הספה לקחה
ספר תהילים שהיה מונח על השולחן פתחה אותו והדמעות ירדו ברגע כאילו מנסים לשטוף את
כל הכאב שדי היה טמון בתוכה. שעה ארוכה ישבה כך עד שראשה נשמט והיא שקעה בשינה
עמוקה
.
==========================================
תודה מראש למגיבים על הפרק בקומונה.
לתגובות
לחץ כאן
ל-
ימים שחזרו
לסיפורים
לדף הבית