1800550
סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ח - פרק הסיום
הגשם ניתך בעוז.
"הוא חי??" זעקה יעל בקול לא לה.
"אימא!" תגידי שהוא חי" לחשה יעל.
ברק סנוור את עינה הדומעות של יעל ומנע ממנה להבחין שיונתן נמצא ממש מאחוריה.
"מיידלע! בטח שאבא חי, ה' ישמור איך הלחצתי אותך!!"
יעל נשמה לרווחה והרימה את עינה מהקרקע, עינה נפגשו במבטיו החודרים של יונתן, שהביט בה כשעל פניו נסוכה הבעה דאוגה.
"יעלי, בגלל הגשם והכבישים הרטובים, תאונת דרכים קלה, אבא מאושפז בהדסה...." אמרה אימה.
והוסיפה: "לא התכוונתי להלחיץ אותך, אבל גם אני הייתי בהיסטריה, אז סליחה, מוישי ויענקי אצל השכנים, ואם את רוצה את יכולה לבוא לכאן אבא במיון והוא בסדר שבר קטן ברגל וכמה מכות יבשות בפנים...." ניסתה אסתר סושרד להרגיע את ביתה.
"טוב אימא, באמת הלחצת אותי.... אז שנשמע רק בשורות טובות, אתקשר אליך עוד מעט בעזרת ה'"
יעל לחצה על מקש הend והפנתה את ראשה לעבר יונתן.
"את בסדר?" שאל יונתן בקול דאוג.
"כן, אני בסדר..." הנהנה בראשה יעל והוסיפה: "אבא שלי עבר תאונת דרכים קלה, אבל אימא שלי נכנסה להיסטריה והדביקה אותי בהיסטריה הדרמטית שלה" יעל הצטחקה בהקלה.
יונתן לא מצא מילים להמשיך את השיחה גשם כבד ניתח ארצה ונישומותיה של יעל היו עדין קצובות מחמת הבכי, דמעה נוספת התגלגלה במורד ליחה, שארית המתח הקצר שעבר עליה. יונתן רק רצה למחות את דמעותיה של יעל להרגיע אותה לתמוך בה. במוחו הזדמזמם השיר:
"ספרי לי מה כבד עלייך
את כל מה שחבוי בך ונרדם
אני אמחה את דמעותייך
ורק שלא תבכי עוד לעולם".
יונתן נמנע מלשיר בחושיו הדקים חש שאין זו השעה יעל עברה אירוע טראומתי קטן.
"יעלי...",
"יונתן...",
כן יעלי...", נדרך יונתן.
"אני רוצה להגיד לך משהו, משהו כבד" צחקקה במבוכה.
"אני תמיד פנוי להובלות" ניסה יונתן לדלל את האווירה הכבדה.
"תקשיב יונתן, אני מאוד מחבבת אותך, בודאי שמת לב..." הגשם החל לרדת בזרזיפים קטנים, שקטים.
"אני מאוד מעריכה אותך, מצחיק אני מכירה אותך בערך שבועיים,אבל מוצאת את עצמי חושבת עליך הרבה, הרבה מידי..
יונתן אנחנו מגיעים ממקומות כל שונים כל כך אחרים, ואני מרגישה שהקשר הזה יכול לגרור אותי למחוזות שלא הייתי רוצה להיות בהם... אני מעדיפה לוותר על ההנאות הקטנות שבחיים, כמוך , כן בשבילי היית הנאה קטנה., אני יודעת שאני מדברת לא ברור אני בסערת רגשות עמוקה, הרגשתי שרמז עבה משמים ניתח עלי, הצורה שאימא שלי בישרה לי שאבא שלי בבית חולים היא לא טבעית אימא שלי היית מודיע לי כאלה דברים ככה אבל משהו מלמעלה החליט לרמוז לי. יונתן,..."
יעל הרימה לעברו מבט.
"אני לא יודעת אם אתה מאמין או לא, אני כן אני מאמינה... אני מאמינה שאין שום מקרה העולם אלוקים שלח את הטלפון הבהול הזה מאימא שלי כדי לרמוז לי רמז גדול...."
הגשם החל להתחזק.
יונתן הביט ביעל במבט שואל.
"יונתן.... אני מגישה מחר מכתב התפטרות מיידי לאינקום...."
יונתן הביט ביעל במבט מעומעם, מתרחק.
"יעל" אמר בקול רועד. "יעל, אני רוצה לומר לך שכן אני אדם מאמין, קצת לא כמוך, אני לא מבין את הצעד שאת עושה אבל זו זכותך..." קולו רעד.
"יונתן, זה לא אישי...את יודע שאני מחבבת אותך.."
"גם אני אותך..."
"תודה על כל מה שהיית בשבילי במשך שבועיים."
"תודה לך שגיוונת לי את החיים, ושפכת מעט אור על תופעה עלומה כמו דוסים.." צחקק ברעד יונתן.
יעל מחתה דמעה קטנה.
"ביי" נפנף יונתן.
"שלום" אמרה יעל.
**
בקשתי גבורה והאלוקים נתן לי קשיים אשר נטעו בי כוח.
בקשתי חכמה והאלוקים הביא לי בעיות שאמצא להן פתרון.
בקשתי אושר והאלוקים נתן לי יכולת לעבוד ולציור.
בקשתי אומץ והאלוקים זימן לי סכנות עליהם יש לגבור.
בקשתי סבלנות והאלוקים שמני במקום אשר בו יש לחכות.
ביקשתי אהבה והאלוקים המציא לי הזדמנויות בהן אוכל לתת.
בקשתי טובות והאלוקים נתן לי אפשרויות.
לא קיבלתי מה שביקשתי, והאלוקים נתן לי את מה שבאמת נצרך לי.