סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ו
יעל הביטה במראה, הוסיפה מעט סומק, והעבירה "פן" אחרון על שיערה החלק ממילא.
לאחר מכן, סידרה את חולצת הצווארון הלבנה שהציצה בצורה מופרזת מתחת לחליפה האפרפרה.
שוב הביטה במראה, חוככת בדעתה האם נעלי העקב אכן מתאימות לפגישה.
בצעד נמרץ יצאה מחדרה.
"אבא, אני מוכנה..."
"יעל, תראי לי.." ביקשה אמה.
אסתר סושרד סידרה את צווארון החולצה שנעמד משום מה, נשקה על מצחה של ביתה והביטה בה דקה ארוכה כשהיא אוחזת בידה.
"בהצלחה מיידלע".
"תודה אימא."
ברגע שיצאה מן הבית החלה יעל להרגיש את הלמות ליבה.
יעל התרגשה, ועוד איך התרגשה.
היא הרגישה חיבור בלתי מוסבר ליואל.
היא הביטה במראה הפנוראמית שברכב.
אביה הביט בה ולחש לה:
"יעל את נראית מקסים, את בעצמך מקסימה, אין לך מה לדאוג..."
"תודה, אבא..."
הנסיעה עברה בשתיקה נעימה ומהורהרת.
אביה החנה את רכב הסובארו ליד מלון מצודת דוד והמתין שיעל תרד.לחש לה בהצלחה מחלון הרכב, ונפרד ממנה בקריצה שובבה.
יעל פסעה מעדנות מביטה אנה ואנה, מנסה למצוא את יואל.
דפיקות הלב היו חזקות יותר.
יעל התרגשה, התרגשה באמת ובתמים.
היא לא הצליחה לפענח את ההתרגשות הבלתי מוסברת, ואולי אף נמנעה מכך.
הדופק הלם בשפתיה.
"די תירגעי.."לחשה לליבה.
משום מקום צץ לו יואל לצידה.
"שלום, ערב טוב."
אמר בביישנות כשהוא אינו מביט בה.
"ערב טוב"
החזירה יעל לקונית ובבת אחת השתתקו להן כל פעימות הלב.
"אני מתנצל על האיחור, הנהג רצה לקצר ו.." אמר יואל בחיוך תוך שהוא מחווה לעבר הספות בקצה השמאלי של הלובי.
"זה בסדר, קורה להכי דייקנים.." צחקקה יעל במבוכה.
"פה נוח לך?" שאל.
"כן" ענתה יעל לקונית.
יעל התיישבה, יואל התיישב מולה.
הם החלו לשוחח. השיחה זרמה ויעל הרגישה שהיא אף נהנית מהשיחה.
יואל שוחח ושוחח, גם הוא נהנה. הנה סוף סוף מצא בחורה עם ראש על הכתפיים, ולא עוד עובדת הייטק חסרת אינטליגנציה כללית.
לשיחה היה פן מסתורי. היא חשה חיבור מסוים בין יונתן ליואל.
בשעה 11:30 יואל החל לגלות סימני סיום לשיחה. הוא חייך חיוך פשטני ונפרד ממנה לשלום.
יורם סושרד הגיע כעבור מספר דקות והיא התיישבה ברכב.
אביה תלה בה מבט שואל, אך יעל הייתה שקועה במחשבות ובהשוואות שונות.
אביה לא לחץ עליה. וכך הם הגיעו לביתם בשתיקה.
***
עוד בוקר קם והאיר על שכונת בית וגן השקטה.
השעון מעורר שוב טרטר כהרגלו, ויעל קיפצה ממיטתה בזריזות. נוטלת ידיים, לוחשת 'מודה אני', מתאפרת קלות וממהרת לעבודה. בתוככי ליבה יחלה שיונתן יעצור פתאום ויאסוף אותה, והיא תספר לו את כל חוויות הפגישה האחרונה. כן, היא תגלה לו שהיא יצאה עם איזה בחור. ויונתן יפקח זוג עיניים.
בתוך תוכה היא חשה בוגדת.
היא אהבה את אופיו של יונתן.
אך התחברה להשקפותיו של יואל.
היא אהבה את הציניות המהולה בהומור של יונתן.
אך חיבבה את הביישנות של יואל, את העיניים שלא רוצות להיפגש, את הגמגום הקל כשהוא מביט בה.
הכנות של יונתן, הדיוק של יואל. הכול התערבב אי שם במוחה והיא חשה טובעת.
"ה'.." היא פנתה לאבא שבשמים "עד גיל עשרים ושתים הייתי ילדה תמימה שלא הביטה לצדדים. אני צריכה להגיע לגיל 22 בכדי לא ליפול לא להיכשל, לרצות את האסור ולסלוד במותר..." דמעה שקופה התגלגלה במורד לחייה, היא מצאה את עצמה במקום בלתי ידוע בחייה, היא חשה רצון עז לשוחח עם יונתן עוד ועוד להכיר לדבר להתקרב להיפתח, אך יואל היה גם מיוחד ורצתה כל מאודה להסתופף בצל השכינה שבטוח הייתה מנת חלקו. בתוך בליל מחשבותיה היא גילתה את עצמה עומדת בפתח משרד אינקום, מבפנים הציץ יונתן כשהוא מנפנף לה נמרצות.
יעל החזירה לו חיוך קורן. מבלי שהתכוונה.
בשעה 11:00 יונתן הכריז על הפסקה מהעבודה.
יעל חשה שגרונה ניחר אך היא החליטה. כמה מוזר לשתף את יונתן בפגישה שלה עם יואל.
"יונתן..." היא פנתה אליו.
"כן, מפקדת," חייך אליה יונתן.
"די עם ציניות." התרצנה פתאום יעל והסמיקה.
"רציתי לספר לך שאתמול נפגשתי עם בחור חרדי.."
יונתן תקע בה זוג עיניים שואלות אך שתק.
יעל הבינה משתיקתו שהוא מעוניין לשמוע על חוויותיה.
יעל סיפרה וסיפרה על יואל ועל עצמה, על הוריה, על תחושותיה, על הרגשתה, על הכול.
ויונתן שמע, הקשיב האזין והפנים.
הוא חש כה קרוב ליעל, ומצא אט אט שהוא מחבב אותה.
כן! הוא מחבב בחורה דוסית. הוא מחבב את יעל.
יונתן חש שיעל צריכה את תמיכתו. רצה לתמוך ולתת כתף, אך יונתן שמכיר רק דרך פיזית לעשות זאת נמנע.
רק הביט ביעל שסיפרה וסיפרה.
ולחש לה: "יעל אני פה איתך..."
לא שאת נמצאת באיזה מצוקה קשה, אבל תדעי שאני נהנה לשמוע אותך. פתחת לי צוהר לעולמות אחרים. אני אהיה פה תמיד לשמוע אותך יעל, לשמוע אותך..."
המילים כמו ריחפו ליד אוזניה של יעל...
"מישהו רוצה לשמוע אותך. בלי להתחייב להיפגש, בלי להתחייב להתארס, בלי להתחייב להתחתן, בלי להתחייב להקים משפחה. להקשיב רק בשביל להקשיב...."
יעל הביטה ביונתן ואז השפילה מבט, ולחשה באיטיות:
"תודה, תודה יונתן..."
השעון הורה על השעה 12:00.
יונתן הביט בשעון בבעתה.
"יעלי, נסחפנו, צריך מציל! השעה 12 וגלבוע יגמור את שנינו ממש תכף.."
"טוב בוא נתארגן על הסטטיסטיקות מהר ונפצה על הגלישה..."
"אין בעיות מפקדת"
"כן טוראי.." צחקקה לעברו יעל.
פתאום צפו ועלו ליעל רגשות חרטה, המצפון החל את עבודתו מאוחר. מאוחר מידי.
יעל חייגה לביתה בנוכחות יונתן.
"אמא?"
"כן יעלי..."
"אמא, אני בעבודה אז אעשה את זה קצר.. אנ'לא רוצה להיפגש עם יואל עוד פגישה.."
"למה?" שאלה אסתר סושרד באכזבה מהולה בכאב.
"אמא, אני לא רוצה. לא רוצה, וזהו. הוא נחמד אבל הוא לא בשבילי."
"את בטוחה?" ניסתה אסתר סושרד להיאחז בקש.
"אמא, אני בטוחה שאני באמצע עבודה אז אדבר אתך אח"כ. אבל בעקרון זו התשובה וזה החלטי. אל תשלחי אף אחד למסע שכנועים.."
"טוב יעלי" לחשה אסתר בקול חלוש.
"ביי אמא"
יונתן הביט ביעל בעיניים תמהות.
יעל נשמה לרווחה והמשיכה להקליד נתונים למסד נתונים שיונתן בנה בעמל.
השעה 5:00 הגיעה. יונתן היה הראשון להתרומם מכיסאו ואחריו יעל. מבטיהם הצטלבו..
"אההה... יעל."
"כן?"
"אני יכול להזמין אותך??"
"להזמין?"
"אהה" יונתן הנהן בראשו.
"לאן?"
"להזמין אותך לדבר איתי".
"כן".
"אני פשוט נהנה מלדבר איתך וזהו."
"טוב.."