1800550 obox
סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ה
העיר ירושלים קמה לבוקר חדש.
בשתי שכונות שונות זו מזו, אך קרובות גיאוגרפית זו לזו, צלצל השעון מעורר באותה שעה.
השעה היתה 6:30.
משאית הפח אשפה רוקנה והרימה לגובה רב את ה"צפרדע" בשכונת בית וגן.
שני פועלי תברואה אחזו בידם פח אשפה קטן והפכו אותו לכיוון מכלית האשפה בשכונת בית הכרם השקטה.
זוגות של נשים צעדו בזריזות כשידן מתנפנפות מעלה מטה, בשכונת בית וגן.
ובשכונת בית הכרם אץ רץ לו מחלק העיתונים משתדל לסיים את משימתו במהירות.
השעון מעורר ניסר את חלל חדרה של יעל בבית וגן. היא שחררה פיהוק עצל אחרון, אמרה "מודה אני" כשהיא עדיין שקועה בשרעפי שינה, וקפצה בזריזות מהמיטה. אצה רצה להתפלל ולאכול ארוחת בוקר.
צליליו הערבים של מכשיר הפלאפון גרם ליונתן להתחפר עוד ועוד בשמיכה בעקשנות בלתי מוסברת. לאחר מספר התהפכויות, גמר אומר יונתן בלבו והחליט לקום. הוא השתהה מעט במיטתו, מתכנן את סדר יומו במוחו. התמתח פעמיים, ונכנס למקלחת.
דהרת היום החלה אצל יעל. היא מיהרה להכין לאחיה הקטנים סנדוויצ'ים, ופרשה לתפילה. כשסיימה להתפלל, אכלה במהירות האור מספר קרקרים, תלתה את תיקה על כתפיה, ואצה רצה לתחנת האוטובוס.
יונתן יצא מהמקלחת כשהוא נוטף כולו מים, הדליק את מערכת הסטריאו בחדרו, ואץ רץ להתלבש. לאחר מספר דקות העיר את עומר בטפיחות חזקות על גבו והזכיר לו להכין ארוחת ערב משביעה ומגרה. יונתן הספיק לחטוף מספר קרקרים לפני שאץ למכוניתו. נכנס לרכבו הקר קור של בוקר, תוך שהוא מדליק את החימום על החום המירבי.
הוא החל לעשות את דרכו לכיוון רחוב כנפי נשרים שם נמצא משרד אינקום. כשהגיע לרמזורים בשדרות הרצל נזכר במשהו, ביצע סיבוב פרסה מסוכן ודהר במהירות לעבר שכונת בית וגן.
הוא החליט להיכנס לשכונה מרחוב הפסגה. עבר תחנה תחנה מביט אם יעל אכן שם בתחנה הרביעית. פרצוף מוכר עמד בתחנה. הוא עצר את רכבו ואותת ליעל להיכנס.
יעל הביטה בו בתדהמה אך נכנסה לרכב, והחליקה בזריזות למושב האחורי. היא פלטה קריאת תודה ונתכנסה בשתיקה. יונתן הצית סגריה, והדליק את הרדיו.
קולה של איה כורם נשמע בכל פינות האוטו: "ואמא היא אמרה לי כל הגברים אותו דבר אבל אימא לא הכירה את יונתן שפירא...."
יעל הצטנפה במקומה מנסה לא להחטיף מבטים לעבר יונתן.
יונתן גיחך ואמר: "לפחות היא משוכנעת שאני שווה משהו. כי לי נראה שאת, ממש מפחדת ממני."
יעל המשיכה לשתוק.
יונתן החנה את רכבו בחניה התת קרקעית המיועדת לעובדי החברות שמשרדיהן נמצאים במגדל דונה. הוא הביט בעצב ביעל המכונסת. כ"כ רצה לחלוק עמה את חוויותיו.
"יעל" הוא פנה אליה בהיסוס בשעה שהם פנו אל המעלית. "סתם רציתי לומר לך שאני מאוד מעריך אותך על הקטע הזה של השרוולים, והצווארון שם למעלה, והחצאית. פתאום אני שם לב שיש לך עדינות שאין לבחורות שהסתובבו אתמול לידי. את יודעת הייתי אתמול בפאב. ופתאום נזכרתי בך".
יעל בהתה בו בהפתעה ומלמלה משהו בסגנון "תודה".
הם יצאו מהמעלית, החתימו את כרטיסיהם במכשיר, ופנו אל חדרם.
יונתן חייך לעבר יעל: "יום עבודה שני החל, בהצלחה. לפני שאת מתחילה לעבוד חשוב לי להראות לך כמה נתונים סטטיסטיים..."
יונתן הדליק את המחשב והראה ליעל גרפים שונים.
לאחר מכן יונתן נפנה למחשב שלו, ואפשר ליעל להתקדם בניתוח הלוגים במערכת החדשה שעבדו עליה. בשעה עשר ניתן האות והעובדים יצאו להפסקת אוכל.
יעל העדיפה להישאר בחדר ולאוכל את סנדוויצ'ה בשקט. יונתן הבחין שיעל אוכלת בחדרה אז נשאר גם הוא. ראה זאת כהזדמנות לפתוח עם יעל בשיחה.
וכך יעל נאותה לשתף פעולה בדו שיח שיונתן עמל לארוג בעדינות. תחילה ענתה יעל בביישנות והשפילה מבטה לרצפה, אך לאחר מספר דקות הזדקפה. גמגומיה הלכו ונתמעטו והיא שוחחה עם יונתן בקול ברור ובוטח.
יונתן נהנה מדעותיה של יעל. לפתע לא היו שחורות פניו של הציבור החרדי. יעל גילתה ידע רב התחומים שונים ואינטליגנציה לא מעטה. יונתן הביט בשעון. השעון הורה על השעה 11:00. הם ניפנו בזריזות למחשביהם.
ויעל החביאה חיוך שריקד על שפתותיה. "איך הוא מבין" הרהרה.
בשעה 4:00 סגרה יעל את מחשבה, וסרבה בנימוס להפצרותיו של יונתן להצטרף אליו כטרמפ.
יעל נפגשת הערב במלון הילטון, ליד חומות העיר העתיקה. יעל הזדרזה אל תחנת האוטובוס וברגע שקו 33 הגיח מאי שם היא עלתה, שולפת ספר תהילים מתוך תיקה.
בבית חיכתה אימה עם חיוך חמים ומעודד, וארוחת צהרים חמימה וטעימה. היא אכלה מעט.
והזדרזה להתקלח.
בשעה 7:30 הייתה יעל חנוטה בחליפת השבת השחורה והסולידית שלה, נעולה בנעלי עקב ריבועיות ומאופרת באיפוק רב. אימה הביטה בה, הפריחה נשיקה לאויר ולחשה: "בהצלחה יעל, שתהיה נשיאת חן בעז"ה".
אביה הסיע אותה אל בית המלון.
מבעד לזכוכיות השקופות למחצה של בית המלון ניבטה דמותו של יואל וויס. הוא הלך באותו אזור בעצבנות גלויה. אביה של יעל סימן ליואל, והוא התקרב אליהם. לאחר חילופי דברים חביבים למדי בין יואל לאביה של יעל, נפרד אביה של יעל בנפנוף יד קל והותיר אותם זה ליד זו.יואל הביט ביעל.
ופתח בגמגום:" אהה. שלום יעל, יש לך אבא מאוד נחמד.."
"תודה. אומרים את זה הרבה" הוחמאה יעל .
הם התיישבו באחת הפינות הצדדיות במלון זה מול זו והחלו לשוחח.
לאחר כשעה וחצי הביט יואל בשעונו, כרמז על כך שזמנם תם. יעל הזדקפה בכיסאה. הם נפרדו בצורה רשמית לא לפני שיעל התקשרה לאביה בכדי להודיע לו שיבוא לאסוף אותה. בדרך חזרה יעל מיעטה לשוחח אודות הפגישה. היא הזדקקה לפרק זמן על מנת לעכל את מאורעות היום החולף.
***
ובשכונת בית הכרם ישבו עומר ויונתן מול הטלוויזיה, וצפו במשחק הכדורסל ששודר.
עומר היה שקוע עד צווארו במשחק, אך יונתן שתה לגימות קצרות מבקבוק הבירה ומיקד את מבטו לעבר תקרת הסלון...
"הי יונתן מה הולך איתך? אתה אאוט לגמרי! 67:96 לטובת מכבי ת"א נגד צאסקה. זה ליגה ליגה. איפה העידוד שלך מתוך ספת הסלון כמו בימים הטובים?" תמה עומר.
"עזוב אותי בשקט, ותן להתרכז במשחק" דחה יונתן מכל וכל את טענותיו של עומר, והמשיך לבהות בתקרת הסלון תוך שהוא לוגם לגימות קטנות מהבקבוק הירוק, שהכיל את הבירה הנצחית שלו, היינקין קר.
***
בשעה 24:00 צלצל הטלפון בבית משפחת סושרד. אסתר אם המשפחה הזדרזה לענות.
"שלום".
"לילה טוב, אני מתנצל על השעה מדבר ירחמיאל לדרמן..".
"אהה, זה בסדר..."
"רציתי לבשר לכם שמשפחת וייס מעונים בפגישה נוספת עם יעל, יואל מאוד נהנה...".
"תודה..".
"יש לכם תשובה?".
"עדין לא, יעל הלכה לישון כי הייתה מאוד עייפה. בעז"ה מחר בבוקר אודיע לכם תשובה.."
"בסדר, לילה טוב." והשיחה נותקה.
אסתר סושרד עצמה את עיניה ולחשה תפילה ללא קול, לאחר מכן המתינה שבעלה יסיים את לימודו על מנת לבשר לו על כך. אברהם סושרד הביע סיפוק על התשובה החיובית