1800550 obox
סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ד
יונתן החנה את הרכב ברוורס עקום, דומם את המנוע ויצא מהרכב.
ירד את המדרגות הלולייניות לעבר דירת השותפים שלו, תוך כדי שהוא מקפיץ את המפתחות בידו. הדליק את האור בחדר המדרגות, ונעץ את המפתח בחור המנעול. חת שתיים הדלת נפתחה בעזרת דחיפה קלה.
"הי יונתן" קרא עומר שותפו מעם החדר.
"מ'מצב אח'שלי?" קרא יונתן מתוך המקרר כשהוא בודק אפשרויות אכילות.
"הכל דבש" השיב עומר.
יונתן המשיך לחפור במעמקי המקרר, ולאחר מכן סגר אותו ופתח את המקפיא ונבר גם בו. סגר, ופתח שוב את המקרר.
"בואנה, פתחנו ארכיון או מוזיאון?" שאל יונתן ברוגזה.
"מה? קיבלנו אישור?".
"נו די! לא מצחיק! אני מגיע מת מהעבודה ויש פה רק את השאריות בלינצ'ס שדודה ש'ך עשתה לנו לפני שבוע. למה אתה לא מעדכן קולקציה? אתה לא עובד! יושב ומתפנן פה כל היום. יאללה תבשל משו, תוכיח כישורים."
"היהיהי יונתן, תרגיע, מצאתי עבודה. הייתי מת להכין משו, אבל הגעתי לפני פחות מחצי שעה."
"הי מצאת עבודה!" יונתן ניתר לעבר עומר וחיבק אותו חיבוק חמים.
"אני מצטער שיצאתי עליך ככה, אני סתם עצבני חסר תקנה".
"עזובתך יונה, נזמין משו בטייק וואי, יש לבורגראנץ' כוכבית משלוחים. נרביץ ארוחת כלום".
"בסדר, בסדר, רק שאמשלי לא תדע שהכנסתי לפה שלי ג'אנק, אז נשמור את זה בסוד".
"נו יונתן, אל תהיה כזה פרנואיד. אמש'ך אֶני וואי נמצאת רחוק מפה."
עומר נפנה להזמין טלפונית אוכל.
כעבור 20 דקות נשמע צלצול פעמון. יונתן הריח ניחוחות כבר מעבר לדלת ופתח אותה בזריזות.
נתן לשליח את שכרו ומיהר לפתוח את השקית.
"יאללה עומר אתה בא להרביץ ארוחה?"
"בטח, מה אני פראייר?" קפץ עומר על הספה והדליק את הטלוויזיה.
על המרקע ריצד משחק טרויה משעמם.
"יונתן בא לך לצאת היום?".
"וואלה רעיון, יש לך לאן?".
"יש אחלה פאב במרכז העיר, משו מה זה לא ירושלמי, דבלין. גיא היה שם שבוע שעבר והוא ממש אהב, אחלה אלכוהול."
"טוב אז ננסה. נראה אם גיא דובר אמת".
"סבבה".
"בה בה".
"האמת שטוב שאנחנו יוצאים" המהם יונתן "המון זמן לא יצאתי לאיזה דרינק בגלל העבודה המטורפת הזו. ועומר, היום סופסוף הביאו לי איזו בחורה שתעזור לי קצת, אז הראש שלי יותר פנוי ואני לא צריך להמשיך לעבוד מכאן".
"וואלה בחורה הביאו לך?" שאל עומר בשעה שהוא מצית מלבורו אדום.
"עומר"!" נופף באצבעו יונתן "אל תתלהב, היא דוסית מהסרטים! לובשת שרוולים ארוכים, גרביים, חצאית. הכל מכוסה ואטום."
"יאללה אני הולך להתארגן, זרוק על עצמך משו יונה" קם עומר.
יונתן נכנס לחדרו להתארגן, בחר מתוך הארון חולצה שחורה בעלת צווארון משולש, בדק במראה אם הג'ינס שעליו במצב יציאה. החליט שכן, הניח על לחיו את ידו לבדוק את מצב הזיפים. הם הניחו את דעתו. חייך למראה, קרץ, סירק את שערו לצדדים ויצא מחדרו המבולגן משהו.
"יאללה עומר, מוכן??".
עומר יצא מחדרו כשהוא מותיר אחריו שובל מבושם.
"הי, הי לא נסחפת קצת עם ההוגו בוס שלך?" תמה יונתן.
"מה אתה רוצה ממני?" רטן עומר, "היום אתה סתם נטפל אלי. לא יודע מה עשיתי לך".
"סתם, אל תיקח קשה אבל כמעט הטבעת את עצמך בהוגו בוס ש'ך".
יונתן נעל את הדלת מאחוריהם.
הם נכנסו לגולף האדומה והחדשה של עומר.
"יש'ך אש?" שאל יונתן.
"בחייאת אל תעשן פה, אח"כ אמא שלי לא רוצה להיכנס לרכב. עד שפעם בחצי שנה אני מסיע אותה, שלא תעשה לי בלגאנים.
"נו טוב" ויתר יונתן במהירות לא אופיינית לו.
הנסיעה עברה עליהם בשתיקה. עומר תמה מה עובר על יונתן, כעיקרון יונתן היה בחור חביב וזורם, ובעל חוש הומור לא רגיל. יונתן תמיד היה במצב רוח טוב. היום על אף השינויים המבורכים שחלו בעבודה, יונתן היה נרגן ולא נחמד בעליל. בסתר ליבו חשש עומר מהבחורה הזו שנכנסה לעבוד בעמדת המחשב הסמוכה ליונתן. "היא עומדת להשתלט לו על החיים הדוסית הזו, יונתן לא מסוגל לצאת עם הרדודות שמסתובבות ברחובות", הרהר עומר וזמזם לעצמו "no woman no cry” ידע ולא תיאר לעצמו מה.
יונתן הסתכל מהחלון מביט בעוברי האורח שעצרו במעבר החצייה. "סתם נטפלתי לעומר. מסכן אפילו לא התעניינתי בעבודה שלו".
"הי עומר". יונתן נפנה לעומר, "לא ספרת לי על העבודה שלך".
"עזוב, אני סתם הולך להיות איש שרות לקוחות סלקום. לא משהו מיוחד".
"עושים שם כסף טוב, והתנאים מצוינים" התלהב יונתן בשביל עומר.
"כן, העיקר לעבוד אתה יודע".
עומר החנה את הרכב ברחוב צדדי סמוך לרחוב שמאי.
פסעו בשתיקה עד לפאב, עברו את עמדת הבידוק.
המולה קידמה את פניהם. עשן סיגריות סמיך היתמר באוויר, ורעש מוזיקת רוק בלתי ברורה בעליל התנגנה בקולניות. אנשים נכנסו ויצאו ובאופן טבעי נמהלו יונתן ועומר בהמולה.
"ה הי את מי אני רואה פה" קיפץ לעברם גיא.
"וואלה חזרת חי מהמילואים?" תמה יונתן שחוש ההומור החל לשוב אליו.
"דווקא אישתי התאכזבה שלא חזרתי בשקית" צחקק גיא.
"הומור שחור". קבע עומר לעצמו.
"כולם פה עטופים במין הילת הומור שחורה שמגינה עליהם" הרהר יונתן.
הם התיישבו באחת הספות הצדדיות, לא לפני שהזמינו משקאות.
לידם עברה קבוצת בחורות קולנית.
יונתן הביט בהן, עד אתמול כל אחת מהן הייתה פוטנציאל עבורו. היום הכל השתנה.
יונתן גילה שבזמן הקצרצר מאוד שהכיר את יעל למד על היופי שבצניעות. השקט הפנימי. החוסר רצון להתבלט. זה בהחלט משך אותו.
***
"יעל" קראה אימא סושרד, אני ואבא רוצים לדבר אתך לכמה רגעים.
ליבה של יעל החסיר פעימה .
"הם גילו שאני עובדת עם איזה בחור חילוני בעבודה. הם יכעסו ובעיקר יתאכזבו" היא החלה לייסר את עצמה. "לא שמעת בקול אבא. מגיע לך!!!".
"יעל" אמר אבא סושרד, "קיבלנו תשובה חיובית מוייס. היום שאלתי עליו אצל הראש ישיבע, וגם אצל הר"מ שהוא גיס של קרביץ השכנים, ושמעתי דברים מאוד טובים. הוא מתמיד אמיתי ובעל מידות מצוינות. היום הלכתי לישיבה ושאלתי חברים, וכולם ממש יצאו מכליהם על העילוי שנפל בחלקנו..."
"וואו, איך הוא הספיק כ"כ הרבה", התפלאה יעל לעצמה.
אביה החזיר אותה לנושא השיחה: "אנחנו גם רוצים לענות חיובי. תסכימי?"
"אהה.." יעל תלתה מבט חולמני ומטושטש באביה.
"כן בטח!".
"אז נחליט שפגישה ראשונה כאן בבית מחר בשמונה. טוב לך בבית, נכון?" שאלה אמה.
" כן בטח מצוין" ענתה יעל במבט חולמני .
"כן, מצוין, תודה".
"יופי ב"ה" חייך אביה בסיפוק.
אמה הביטה בה בחשד. "מה קורה איתה?? היא ממש לא מביעה התעניינות. משהו עובר על הילדה" הרהרה. "אמצא לי שעת כושר לשוחח איתה על כך", החליטה אסתר סושרד.
יעל נכנסה לחדרה תוך שהיא מקפידה לנעול את הדלת מאחוריה.
היא פתחה את החלון ונשמה אויר צח מלוא ריאותיה.
"את כזו דפוקה. רק איזה בחור קצת מדבר אתך את עושה מזה עסק, כמו כל הדוסיות את. תפגשי עם וויס, והוא יוציא לך מהראש את היונתן הזה. בכלל מה הקשר שיש לך סנטימנטים ליונתן הזה? תסבירי מה קרה!", דרש הקול להבין.