1800550
סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ג
יעל הביטה במסך המחשב בגאווה. סוף סוף עובדת, קמה בבוקר, ויוצאת לעבוד כשתיק מונח על כתפיה כמו כל בנאדם שפוי, ב"ה.
היא נזכרה שטרם התפללה מנחה. הוציאה את סידור העור שלה מהתיק, והחלה למלמל את "אשרי".
אחר כך נעמדה לשמונה עשרה, מתלבטת היכן הכיוון.
"חחחה לשאול את יונתן הבור הזה???" צחקה לה מחשבה במוחה.
לאחר מספר חישובים על מיקום חדר העבודה הפונה למערב, נעמדה בצד החדר.
יונתן הביט בה כשנעמדה, מאפשר לעצמו לבחון אותה מכף רגל ועד ראש.
עד עכשיו הוא נמנע מכך כדי לא להביך אותה. הוא הבין את הקושי של יעל וקיווה שיחלוף במהירות.
"נפלת חזק. אתה יושב עם דוסית באותו חדר ולא עושה כלום?" עברה בו מחשבה שובבה.
"תוציא אותה מזה, תנסה לדעת מה יש לה בראש. אתה סקרן" המחשבה המחוצפת המשיכה לטוות תוכניות עבורו.
יום העבודה הראשון הסתיים. יעל כיבתה את המחשב בזריזות.
"את זזה?" שאל יונתן תוך שהוא בוהה במסך המחשב.
"כן" ענתה יעל קצרות.
"חכי רגע, גם אני זז. איפה את גרה? אני יכול להקפיץ אותך"
"אהה, אני גרה בבית וגן"
"כמו כל הדוסים .."
"אההה..."
"אני גר ליד, בבית הכרם מכירה?"
"אההה..."
"טוב חכי, אני רק מארגן פה משהו" הוא יצא מהחדר תוך שהוא מחשב כמה זמן ייקח לו לפצח אגוז קשה כמוה. "צריך למצוא איזה קוד שיפתח אותה. היא לא כמו שאר הבחורות שנפתחות על הקוד שכבר למדתי בעל פה.. היא מסקרנת. יש מה לראות ולשמוע" הרהר יונתן בתחביב האהוב עליו להכיר אנשים שונים ומעניינים.
ליעל לא הייתה הזדמנות לסרב ליונתן. הוא לא נתן לה אפשרות כזו.
היא הייתה חצויה. לנסוע איתו? לא לנסוע?
לבסוף גמלה ההחלטה בליבה. זה חילול ה' לסרב לנסוע.
יונתן חזר.
"יאללה את באה??" שאל כשהוא נועץ בה את עיניו השחורות מנסה לשווא להפעיל את קסמו.
"כן" ענתה יעל תוך שהיא משפילה מבט לרצפת הפרקט.
"לא ידעתי שאנחנו משחקים" לחש יונתן בעת שהוא שרך את נעלו.
"משחקים???" הזדעזעה יעל.
"כן, משחקים בכן, לא, שחור, לבן. שמת לב שענית לי רק בכן ולא מאז שהגעת לכאן? מה יש לך?".
"כלום, תבין אני חרדית" אמרה יעל מעם תיקה, מנסה לא להילכד במבטיו החודרים של יונתן.
"האמת, לא נפגשתי פנים אל פנים עם דוסית. מה, אף פעם לא דיברת עם בנים?"
תמיד שמעתי וקראתי שהדוסים שומרים את עצמם לעצמם כל אחד למינו עד לחתונה, אבל חשבתי שזה לא אמיתי. איך זה הגיוני??"
יעל צחקקה קלות כשיונתן ניסה לתאר בקווים משלו את עניני הצניעות אצל חרדים. מנסה לא לגעת במקומות אסורים.
"היו לך בנים פעם?" שאל שאלה ישירה שגרמה ליעל לעמוד על מקומה פתאום.
"כמעט ולא, רק לצורך"
"מה זה לצורך? לצורך כיופים קלים?"
"לא. לדבר עם מוכר, נהג - אפשר. אבל סתם - אסור."
"וואו. ולא בא לך לצאת עם מישהו, סתם לכיף?".
"לא. אני יצאתי עם 2 בחורים, אבל זה היה למטרת נישואין. משהו די רשמי".
יעל הזדעזעה מעצמה, "מה את פותחת את הלב שלך? מיהו בכלל?" צעקה לעצמה בפנים.
יעל ויונתן היו כבר בחניה. יונתן פסע אל עבר טויוטה קורולה ירקרקה, ויעל בעקבותיו.
הוא נכנס אל הרכב. יעל ניגשה לעבר הדלת האחורית וניסתה לפתוח אותה. יונתן שם לב ואמר בפליאה מעושה : "מה אני נראה לך מונית? בואי שבי לידי".
"מה יש לו? הוא מחפש להתקיל אותי?" פרקי ידה היו אדומות, היא הדפה את הדלת והתיישבה לידו.
"נשים לך מוזיקה, תירגעי קצת. בא לך עברי לידר??" ניסה יונתן בנינוחות מעושה להפיג את האווירה המתוחה. ככלות הכול בעצם הכריח אותה לנסוע איתו, וגם לשבת לידו. הרגיש קצת לא נוח עם עצמו. לא אהב לכפות את חברתו על אנשים שלא חפצים בכך.
"למה לא" ענתה יעל לפליאתו. היא דווקא חיבבה את עברי לידר, אפילו שלא הזדהתה אישית עם כל תכונותיו האישיות...
"יופי, הפעם ענית לי בעוד מילה חוץ מלא. לאט לאט אנחנו מתקדמים... אז שומעים אצלכם עברי לידר? יש לו שיר על בחורות דתיות, את יודעת?" פטפט פטפוטי סרק, וניסה לתפוס את הגל של הנחמדות של יעל.
"שמעתי אותו. זה סתם קשקוש במוח, חוץ מהשיר הזה הוא בסדר".
"כן שיר טיפשי". הסכים איתה יונתן.
"יונתן" אמרה, משפילה מבט.
"כן?" האט את הרכב מפנה מבט לעברה.
יעל נשמה עמוקות. "תוריד אותי פה בבקשה".
"עדיין לא הגענו לבית וגן", תמה יונתן. "כמה שפנים היא תשלוף מהכובע שלה ביום??" .
"נכון, אבל לא בא לי שיראו אותי איתך".
"אוקי, אני מתחיל להבין את התסבוכת". הבין פתאום את העניין.
"כשאתה רוצה אתה תופס דברים מהר.." צחקקה לראשונה.
שמעתי נכון? הדוסית החמיאה לי? התפלא יונתן לעצמו.
המכונית עצרה באיטיות, כמו לא רוצה לעצור את הנסיעה המרתקת.
"שלום". אמרה יעל. כמו שלימדו אותה בסמינר. לא אומרים לגברים להתראות, ולא מדברים איתם בגוף ראשון.
"להתראות, צ'או בומבינוס" אמר יונתן, מחייך.
"תודה" אמרה יעל.
יעל החלה לפסוע במעלה רחוב, כעוסה ומבולבלת. כעוסה, בעיקר על עצמה. הדפה את דלת הבניין במהירות, ועלתה לביתה. נקשה שתי נקישות, ופתחה את הדלת.
"שלום יעל" הקדים אותה אביה בשלום.
"שלום אבא". ענתה יעל. שקטה משהו.
"איך היה בעבודה?" שאל בחשש מהול בדאגה.
"מצוין ב"ה. מאוד נהנתי". ענתה במילים מדודות.
"עם מי את עובדת?" דרש אביה לדעת.
"סתם אחת חרדית נשואה ואם לשניים, ועוד דתייה רווקה" יצא כלאחר יד מפיה של יעל שקר מושלם. 'וואו איך יצא לי שקר בכזאת טבעיות.. אני לא רגילה לשקר ככה..' חשבה יעל לעצמה.
"ב"ה ב"ה יופי. אני שמח בשבילך שאת עובדת בחברה ראויה. זה חשוב מאוד. חברה משפיעה המון. יעלי, את יודעת שלדרמן התקשר בקשר לוויס, הם מבררים עלינו. רציתי לדעת אם את רוצה שנברר בכלל".
"למה לא?" ענתה יעל.
"ככה זה אולי יגרום לי להישאר מרוחקת מיונתן, אמשיך להציב לו גבולות ברורים.." הרהרה לעצמה.
"הי הי אל תסחפי," לחש לה קול "כולה מתנהג כמו כל בחור חילוני, מדבר עם בחורות. הוא לא ניסה להתחיל אתך ולא כלום. הוא היה מדבר לליאת המזכירה בת השלושים וחמש בדיוק אותו דבר. למה את כל הזמן מרגישה שמישהו מנסה להתחיל אתך?" גער בה הקול.
היא נופפה את ידה מנסה לשווא להעיף את הקול המטריד.
"אז תביאי כמה מספרי טלפון שאתן ללדרמן".
"הנה קח את של ויסוצקי- המחנכת בו'. ושל שרית ואפרת. שקולניק השכנים גם יכולים לספר עלי דברים טובים". אמרה בקול מהורהר ובלתי יציב.
בראשה הסתובבה שוב ושוב דמותו הנערית מעט של יונתן.
היא נהנתה. הרגישה את המקום של אסור, מותר, אסור.
"את כמו ילדה" יסרה את עצמה, "בודקת את המקום של אסור ומותר. זה כיף ומעניין" לחש לה קול פנימי משכנע, "צאי מהדוסיות, אל תישארי גיאומטרית".
היא הניפה את ידה מנסה להשתיק את הקולות במוחה. נפנתה לחדרה מקפידה לנעול אחריה את הדלת.
"היא מתנהגת מוזר היום" אמרה אסתר סושרד לבעלה. "בדרך כלל היא מתלהבת קצת כשמציעים לה שידוך. היום היא אפילו לא התעניינה על הבחור. מיהו מהו, אפילו מה השם הפרטי שלו" אמרה בדאגה, תוך כדי שהיא מסדרת את מפת השולחן בקצוות.
"עזבי, היא התחילה היום עבודה. עבודה ראשונה בחיים. זה קשה. היא זקוקה ודאי לקצת זמן עם עצמה". הרגיע אותה בעלה.
יונתן החנה את רכבו בחניה המקורה של השכנים, מזמזם לעצמו כמה שורות מהשיר שבמיליון אחוז נכתב על עצמו. "יונתן שפירא יונתן שפירא" זמזם לעצמו, וכמעט נתקל בשכנה שוטקין הזקנה.
"סליחה" מלמל.
"הצעירים של היום לא מסתכלים לאיפה הם הולכים. אין להם כבוד לזקנים, איפה הדור שלנו...." פתחה שוטקין בנאומה הקבוע והחבוט.
******
יעל חבשה על אוזניה את האוזניות, מנסה לכוון על ערוץ כלשהו. מנסה להתנתק מהמציאות המבלבלת. הלופתת אותה כמלקחיים מכל עבר.
"ואמא היא תמיד אמרה לי..." התנגן השיר "כל הגברים אותו דבר, אם אחד ילך היום אחד אחר יבוא מחר, אבל אמא לא הכירה את יונתן שפירא, יונתן שפירא".
יעל כיבתה בהינף יד זריז את המכשיר. מנסה להשרות סדר באוקיינוס של רגשות שגעש בראשה.