פורום ''חדשות 24''

1800550

סיפורים

שמן זית זך - סיפור בהמשכים

פרק יג´

הגברת הורביץ הבחינה בשתיקתה של תמי ופרשה אותה כרצונה...
-אני מבינה שלא קל לך לחזור לרגעים הללו, לא אלחץ עלייך חלילה!
אשיג כבר את המידע בדרך אחרת..

`איך היא לא מתביישת להצהיר קבל עם שהיא ``יכנאית``?` לא יכלה תמי להבין..
היחסים בינה לבין המחנכת מעולם לא היו משהו... -אז מה שלומך? אולי אומר לך פרוש מעניין,
המורה לא חיכתה לתגובה, והחלה לנאום...

@@@

האיש החל לדבר בשקט, בתחילה הם רצו לקום ולברוח אך, חששו, בעבור מספר דקות כבר לא חפצו לקום,
הם האזינו בקרב רב לסיפור המחריד שנשמע מפיו... ``הייתי ילד קטן, ככה, הצביע,
עלינו מתימן אחרי שכבר עלו כולם, אבא שלי לא הרגיש טוב ולכן התעכבנו שם... באנו כאן לארץ,
התנאים היו קשים מאד, אמא שלי התקשתה להשתלט על כל הילדים, ואנחנו גדלנו פרא,
אבי נפטר בינתיים ואנחנו למדנו בבתי ספר חילוניים, אמי ראתה ועיניה כלו... טוב,
איני רוצה לעכב אתכם...

יאיר לא האמין שהוא אומר את זה אך זה נפלט לו...``לא, זה בסדר,
אנחנו רוצים לשמוע`` הוא התחרט אחרי רגע, היה בטוח ששני תכעס מאד,
להפתעתו שמע את קולה שואל ``מאיפה אתה יודע טוב כ``כ עברית?`` -עלינו לארץ וכבר בתימן דיברנו בעברית,
כאן היה צריך רק להפוך אותה לפשוטה יותר... התרגלנו שם ללשון הקודש.
-תמשיך בבקשה. -זה באמת מעניין? -מאד! פלטו שניהם.
-גדלנו בבתי הספר הממלכתיים, גדלנו לתוך החולין, אמנם ארך זמן עד שהתרגלנו לשינויים.
אך לרוע מתחברים מהר מלטוב...

תוך פחות מחודשיים כבר לא היה ניתן להכיר אותי ואת אחי,
הכיפה נשמטה, ה`סימנים` קוצצו. -המה קוצצו? שאלה שני. -ה`סימנים` בלשונכם ה`פאייס-פאות.
וזה אכן היה סימנים, כשהם לא היו גם היהדות לא נותרה בנו, נותרנו כחלל ריק... גדלנו והיינו לאנשים,
כל אחד מאיתנו פרח מבית ההורים, לעיתים רחוקות מאד באנו לבקר את אמא,
תמיד היא ישבה עם ספר התהילים ומררה בבכי, דמעותיה זלגו והצהיבו את דפיו,
אך אנו, ליבנו אטום, חסום, לא ניסינו, לא רצינו לחזור..

הזמן חלף עבר ביעף,
אני נשאתי לאישה מבנות מרוקו, הם עלו כשנתיים לפני שנישאנו, חיינו בשלווה, כסף לא חסר,
אך ילדים לא היו לנו...

לאישתי המצב הפריע, כאב מאד, אך אני,
הייתי עסוק בעבודה ולא הבנתי את כאבה... בכ``ז המשכנו לחיות על מי מנוחות...
אך הכל השתנה בבת אחת,
כאשר אמא נפטרה...
.......