סיפורים
ריגול ונקמה בצידו - סיפור בהמשכים
פרק ה
הטלפון צילצל עשרה צילצולים בטרם הורמה השפופרת.
ראש המוסד התנער מהישיבה הממושכת מול המחשב,רק עכשיו חדר לתודעתו שהטלפון מצלצל,הוא מיהר לקום
מכיסא העור המרופד והרים את השפופרת.
"הלו" נשמע קול בהול מעבר לקו "מדבר איקס, י.נעלם מהשטח".
-"אתה בטוח?"
-"אין לי ספק,הוא לא נמצא בבית כבר כמה ימים".
ראש המוסד מיהר להוריד את השפופרת,הבשורה ששמע עכשיו הייתה מדאיגה בהחלט,הסוכן המכונה "איקס" דיווח לו שיוסי
הפקיד הזוטר נחטף כפי הנראה.
צריך לבדוק מה קורה חשב לעצמו,העינינים מתחילים להסתבך מעבר למשוער.
הוא חזר לעמדת המחשב,הכיתוב שהיה שם קודם לכן נעלם,במקומו הופיעה כתובת בקצה המסך:
"קטנה ומדפיסה" קניון השרון נתניה".
השם קטנה ומדפיסה אמר לו משו,הוא ניסה להזכר,הפעיל כמה תאים אפורים במוחו ונזכר "קטנה ומדפיסה" זו חנות צילום שנמצאת בקניון השרון.
אסע לשם עוד היום החליט,הנסיעה המתוכננת שלו לפריז מתקרבת וחבל על כל יום נוסף שעובר.
דפיקה עדינה על הדלת קטעה את סבך מחשבותיו...
"יבוא",לחדר נכנס בחור גבוה שמתקרב לשנות ה30,הוא לבש חולצת טריקו שחורה קצרה ומיכנסי גינס של ליי קופר,
על ראשו הייתה כיפה שחורה קטנה מעור.
"תתחדש על הכיפה תומר" חייך ראש המוסד בעייפות.
תומר צחק "כבר ראית אותה לא?".
"טוב נעבור לעיניין שלשמו באתי,אמרת שתמצא מנהל חשבונות חלופי כדי שאוכל לעבור ללמוד בישיבה,מצאת כבר מישהו?".
-"או נכון,שכחתי לגמרי,עוד היום אדבר עם המזכירה שתדאג למישהו".
-"תודה"
תומר יצא וסגר אחריו את הדלת.
תומר חזר בתשובה לפני מספר חודשים מאז הוא החליט לעזוב את עבודתו כמנהל חשבונות ולפרוש לעולם הישיבות,
בינתיים באופן זמני הוא המשיך לעבוד אבל חיכה שימצאו לו מחליף בהקדם.
"איך שכחתי מזה?"חשב ראש המוסד לעצמו,צריך למצוא מנהל חשבונות חלופי בהקדם.
הוא התנער מהמחשבות, קרא לסגנו מ שיצטרף אליו לנסיעה קצרה לחנות קטנה ומדפיסה,
קנה ממכונת שתייה שעמדה בקומה למטה כוס אספרסו,
פתח את דלת היונדאי והתניע את הרכב,בעודו נוהג ביד אחת ולוגם מהאספרסו בשניה.
במושב לידו ישב המאבטח האישי שלו כשאוזניה מחוברת לאוזנו.
הם נסעו דקות מעטות בשתיקה כשלפתע השגיח במכונית מסחרית שעוקבת אחרהם,המכונית המסחרית נסעה אחרהם בקביעות
וכשהיו שתי המכוניות קרובות זו לזו נתנה המכונית המיסחרית למכוניות אחרות לעקוף אותה כדי שלא ירגישו בה.
ראש המוסד פנה בחדות שמאלה בלי לאותת כדי לראות גם אם המסחרית תעשה כמוהו,
פניה חדה שגרמה לאספרסו להשפך על בגדיו הנקיים.
המסחרית פנתה גם פניה חדה שמאלה מבלי לאותת.
מישהו עוקב אחרינו זה ברור חשב ראש המוסד...
@@@@@@@
ספטמבר 1972,מינכן גרמניה:
"המשלוח הגיע" קיבל מוחמד מסלחה הודעה בהולה.
מוחמד הסתיר חיוך רחב,זה אומר שהתוכנית דופקת כמו שעון שויצרי.
אם כך צריך לדאוג לקחת את המשלוח מתחנת הרכבת,חשב לעצמו.
הוא נסע למלון קטן ליד תחנת הרכבת שם המתינו לו המפתחות,אח"כ פנה לתחנת הרכבת המרכזית,הגיע לעמדת השמירת חפצים,
פתח כמה תאים במהירות ע"י המפתחות שלקח מהמלון והוציא משם כמה תיקי גימס בונד שנראו תמימים למדי.
הוא נאנח אנקת רווחה,הכל נמצא כאן,חשב.
הוא עצר מונית,שילם בשטר גדול ולא חיכה לעודף.
כשהגיע חזרה למלון בו התאכסן תחת שם בדוי
בדק את תכולת התיקים,הכל היה שם:שמונה רובי סער קלצניקוב,עשרות מחסניות טעונות וכמה רימוני יד.
המשלוח הגיע כמה שבועות קודם ע"י "זוג תיירים" שעברו את ביקורת המכס בשדה התעופה של קלן בדרך לא דרך.
מוחמד מסלחה חייך כפי שלא חייך מימיו"הספטמבר הזה יהיה להם שחור בהחלט"חשב בלעג.
הוא הצית סיגריה ושתה קפה שחור בספל נחושת.
לפי המידע שקיבל בכפר האולמפי,מקום מגורי הספורטאים אין אבטחה מינמלית .
גרמניה המהוללה שרצתה למחוק את זכר השואה שאירעה בתחומה לא דאגה לאבטחה כיוון שלא רצתה להעלות זכרונות מהעבר
ולכן לא הוצבו מאבטחים מצוידים בנשק, ואת מקומם מילאו סדרנים במדים.
אם כך לא תהיה אפוא כל בעיה לחדור לשם בלילה.
הוא קיבל תרשימים של המתחם כמה ימים לפני מאיש הקשר של הארגון
כך שהוא למד את כל המיתחם על כל אגפיו והכיר כל כניסה ויציאה אפשריים.
נותרו איפוא רק ימים ספורים עד שהמבצע יעבור לפסים מעשיים...
@@@@@@@
השעה חמש וחצי בבוקר,קרני שמש ראשונות החלו לחדור בעד חרכי התריס שבחדר הטחוב.
יוסי התעורר מתנומה ארעית על המזרון המעופש,הוא הסתכל סביבו:עדאל לא היה בחדר,מעניין לאן נעלם בשעה שכזו?חשב בתמיהה.
תמיהתו לא ארכה זמן רב,דלת החדר נפתחה בסערה ועדאל נכנס לחדר חמוש מכף רגל ועד ראש.
"בבקשה תתלוה אלי" אמר ליוסי שבקושי הספיק להתעורר.
יוסי קם באחת מהמזרון וניער את קורי השינה שדבקו בו,
ועדאל הוביל אותו במסדרון הצר כשקנה האקדח מכוון לעורפו משגיח על כל תנועה שלו.
הוא העלה אותו לרכב מיסחרי כלשהוא ואמר לנהג שישב ליד ההגה בערבית שיסע.
"לאן זה?" שאל יוסי מבועת.
"אל תשאל שאלות" ענה לו עדאל בקןל צרוד שנשמע כמו נביחה.
הוא הושיב את יוסי ליד הנהג וישב מאחוריו כשקנה האקדח מכוון לרקתו,כל תנועה לא נכונה הייתה עלולה לעלות לו ביוקר.
כעבור מחצית השעה ראה יוסי את נוף מוכר בעד החלון,מהחלונות נשקף ימה של תל אביב במלוא הדרו.
הנהג המשיך לנסוע עוד מספר דקות עד שעצר ליד מסגד בגבול תל-אביב-יפו.
יוסי זיהה את המקום מיד:היה זה מסגד חאסן בק.
מעניין מה מחכה לי שם, חשב לעצמו.
לא נותרה לו הרבה שהות למחשבות,הנהג עצר את הרכב ועדאל נפרד ממנו בברכת שלום בערבית.
עדאל הוביל אותו כשהאקדח עדיין מכוון אליו אל חצר המסגד,הוא פתח דלת של מחסן שהייתה בקצה החצר
והם ירדו כמה קומות מתחת לאדמה.
"ברוך הבא לממלכת החושך" אמר עדאל בציניות,"זה מרתף העינויים שסיפרתי לך עליו ועוד שעה יהיה לך פה אורח חשוב".
הוא השאיר לו בקבוק עם מיים ומעט לחם,יצא ונעל אחריו את הדלת.
יוסי נשאר בודד למחשבותיו והן היו מיאשות בהחלט.
כעבור שעה שמע רשרוש של מפתח במנעול והדלת נפתחה. מולו עמד אדם גבוה במיוחד,גובהו התקרב לשני מטר ויוסי היה
נראה מולו כננס.שיערו של האיש היה בצבע נחושת ועיניו היו כחולות,עוצמתיות וקרות כקרח,כל מראהו אמר גרמני ארי.
הוא לבש בגדי ספורט מוזרים למדי: חולצת פוטר כתומה שהייתה גדולה עליו בשתי מידות,מיכנסי ספורט כחולים עם פסים,
את התפאורה השלימו נעלי ספורט שחורות של פומה ,לפחות הן היו ברמה.
יוסי הסתכל עליו היה ברור לו שהוא ראש הארגון(איזה ארגון?-אלוקים יודע) לפי הסמכות שהקרין.
הגבוה שתק דקות מספר בטרם פתח את פיו...