נכנסות חינם בחו"ל

1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק ה'

בין שני אחיות  

הסדר השני היה תמיד נראה לי הסדר שקובר את היום. הוא מתחיל בשעה שלוש אחר הצהרים כשהשמש עוד זורחת לה במרום, ונגמר בשעה שבע בערב. נכנסת לאולם בעיצומו של יום קרני אור מפזזים בחוץ, והנה גילית עוד יום מאחוריך. משאיר אחריו תחושה חמצמצה כאילו מישהו קטף את היום עוד בטרם חניטה.
לקראת ערב היו נדלקים ברחבת החצר פנסים רבי עוצמה. האור הלבן החוור חדר בינות לעצים ויצר מצג של צללים רוקדים כמו מריונטות.
אחותי חוה שבאה פעם לבקרני בערבו של יום, סקרה את החצר בהשתאות, נותנים לכם תנאי לוקסוס כמעט כמו באונברסיטה, זה כל כך רומנטי פה, התלהבה
- אתן הבנות כל דבר רומנטי אצלכן, ציננתי את התלהבותה, לי הכל נדמה פה מלאכותי מדי.
- ואתם הבנים לעולם לא תהיו מרוצים ממה שיש. תמיד יהיה על מה להתלונן היא השיבה לי כגמולי.
מה שהיה נכון לעכשיו, היה לי הרבה על מה להתלונן.
מאוד לא התחשק לי לחזור להיכל הישיבה לסדר אחר הצהרים. שקלתי להחסיר מהסדר ולקפוץ לביקור בביתי. אחותי חוה ילדה זה עתה את בנה הראשון אחרי שלוש בנות, ציפינו לברית בעוד יומיים, והורי היו נרגשים ביותר, בנתיים חוה שהתה בבית החלמה, ולאחר הברית הייתה אמורה להתארח עם עולליה בביתינו, עד שתתאושש ותחזור לעצמה, ותהיה מסוגלת לתפקד כאם לזאטוטיה, כעקרת בית למשפחתה, ומביאת הפרנסה בביתה. עד אז אמי תטפל בה במסירות. מנסיון הלידות הקודמות. ידעתי שהיא שהפנסיון אצלנו יארך כחודש. כך שאם אני עדיין מעוניין בכמה רגעי פרטיות בחדרי זה הזמן לכך, לפני שחדרי יהפוך למספר שבועות למעונה של משפחת אחותי, אחותי ובעלה מיכאל.
חוה אחותי נולדה שניה בין הבנות אצלנו. קדמה לה אחותי הבכירה רבקה בחמש שנים לפניה, רבקה אולי קדמה בשנים לחוה, אבל חוה קדמה לכבוש את ליבם של הורי.
הורי היו שניהם ילידי העשור טרום קום המדינה, למשפחות שכבר נטעו שורשים בארץ מספר דורות. שניהם גדלו בתנאי חיים קשים, רעב ומחסור היו מצרכים מוכרים בחייהם. באחת הפעמים הנדירות שאמי פתחה מבלי משים את סגור לבה, היא תיארה לנו את אביה החוזר לפנות בקר יום שישי מעבודתו במשך כל הלילה כעובד במאפיית חלות, ועושה חשבון ורואה שסכום הכסף שבידו יספיק לחלות וקצת יין אבל עדיין אינו מספיק לקניית דגים. ולכן אחרי תפילת שחרית הוא רץ להשכיר עצמו לכמה שעות כעוזר בסלילת כבישים. הוא חזר בשעות צהרים שחור ומיוגע כולו, אבל עם חיוך של מנצחים על פניו, ובידיו שקית מנטפת בה שכן דג בורי טרי. בני המשפחה קיבלו אותו בצהלה. אבל החיוך התקמץ והקשיחות חזרה לשכון על הפנים כשהתברר שאין נפט בכדי לבשל את הדג על הפתיליה. שוב רץ האב לרחוב בנסיון להרויח מספר פרוטות כדי שויו של נפט, אבל הפעם העלה חרס בידו. הדג שלא בושל התקלקל בחום ונזרק לפח האשפה.
- סבא היה עצוב כשהוא חזר בערב שבת בלי נפט שאלתי את אמא
- אינני יודעת היא השיבה, שפתיה התהדקו.
- מה פירוש אינך יודעת, מה הוא אמר איך הוא התנהג.
- זהו שהוא לא אמר כלום. וסבתא הבינה בעצמה ולא הקשתה עליו בשאלות.
- אבל בשולחן שבת בלי דגים איך הרגשתם, לא ויתרתי.
השולחן עבר כמו כל שבוע. סבא שר זמירות כרגיל. ואת הרגשות כל אחד שמר לעצמו. בכלל היא הוסיפה אחרי רגע של שתיקה לא חשבנו אז שזה מאורע קשה, קיבלנו זאת כדבר מובן, עברו עלינו רגעים יותר קשים.
מה למשל? הזדעזעתי
אבל אמא כבר חזרה להתבצר בשתיקתה.
תנאי החיים בהם גדלו, האילוץ והכורח לדאוג לעצמם, וההבנה שהחזק שורד במאבק. הפכו אותם לאנשים סגורים. הם מיאנו לחלוק רגשותיהם עם זרים, והבינו זאת כגילוי חולשה. הם עבדו קשה לפרנסתם, אמי כפקידה במשרד ממשלתי, ואבי כמלמד, בכוחות עצמם רכשו דירה, ולא ציפו לעזרה מגורם חיצוני כלשהו. הם היו מסורים מאוד אחד למשנהו. אמא הייתה חייבת להיות במקום עבודתה כבר בשמונה בבוקר, ואבא היה כל בוקר אחרי שחרית טורח להכין לה סנדוויץ' ושקית ניילון עם פירות. בשבת אחרי הסעודה הוא היה מביא לה למיטתה צלחת עם פירות טריים קלופים כפי שאהבה. ואמא מצידה כיבדה אותו במאוד. אבל הם מעולם לא הפגינו גינוני חיבה ביניהם, בכל אופן לא מולנו הילדים.
רבקה הייתה מרדנית מרגע לידתה, טוב אולי לא ממש מרגע הלידה אבל לא הרבה לאחר מכן. היא סירבה לציית לכללים, היא דיברה בחוצפה מושג שהורי כלל לא הכירו, ולא אבתה לקבל מרות. אמי הוזעקה פעמים רבות מדי לפי טעמה לפגישות עם מורות ומחנכות בבית הספר, פגישות שהביאו לחילופי דברים חריפים בביתינו. ויצרו מעגל סגור של רגשות טינה ומרירות בליבה של רבקה על כל המבוגרים שהקיפו אותה. וכבר לא רצתה לקבל הדרכה כלשהי, כשאמא הביעה מורת רוח מהחברות שהיא הקיפה את עצמה, היא הגיבה בזלזול בולט שאת ידידותיה רק היא תבחר. היא מיאנה להתכופף, ובהיותה ישרה מטיבעה סירבה לשקר או לטייח. כשחזרה מבית חברה וספר בידה, מיהרה אמא לבדוק את הספר ועיקמה את אפה, למה את צריכה לקרוא כזו ספרות זולה, ורבקה ענתה ללא שהות, זה לא יותר גרוע מעיתון "מעריב" שמתחת מיטתו של אבא. אמא רק החווירה ושתקה.