1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק טו'

 סיון תשמו

הרדיו דלק בעוצמה ונעימות לועזיות פשטו בחלל האוטובוס, נראה שהנהג נהנה מאוד מהמוסיקה וכטוב לבו האוטובוס הזדחל לו לאיטו עוצר בכל תחנה כשהנהג מגלה אורך רוח ומוכן לחכות גם לנוסע שרץ כל עוד נפשו בו מנסה להדביק את האוטובוס בשניה האחרונה

- פתאום נפלנו על נהג סבלני כזה, בדיוק כשאנחנו ממהרים רגזתי
- במקום תשובה יוסי רק חייך והצטרף לנעימה בזמזום, לא היה ספק שהוא מכיר היטב את הצלילים

- מאיפה הידע המרשים? תמהתי
- כשתסגור קצת את הספרים אערוך לך היכרות עם עולם המוסיקה, יש לי בישיבה הררי קסטות אוצר בלום

האוטובוס עצר בתחנה שלנו יוסי ואני זינקנו מתנשפים ממדרגותיו האחוריות הודפים מספר נוסעים נרגזים שחסמו דרכנו, הותרנו אותם מאחורינו מסכימים בקול רם שהנה בחורי הישיבות הללו פארזיטים לא מתגייסים לצבא וגם מתנהגים בחוסר נימוס משווע, לא היה לנו זמן להתנצלויות חזרנו מגבעת התחמושת ועכשיו רצנו בכל כוחנו לכיוון הישיבה, השעה הייתה שש ועשרים ושמונה דקות בעוד שתי דקות בדיוק השיחה תחל. רצינו להגיע ל"שמיס" לפני שראש הישיבה ייכנס. משום מה כל תזוזה קלה בשעת הרצאתו גרמה לו הפרעה בריכוז וגררה מצידו שליחת מבט מקפיא לעבר המפריע, ובעקבותיה כמובן הצטלבו מבטי כל בני הישיבה בכיוונו של האומלל, לא הייתה זו חויה נעימה במיוחד

- ממש חילול ה' התנשמתי באוזנו של יוסי, דחפנו אותם כמו צמד מופרעים מהשכונה

- איזה חילול ה' בראש שלך החזיר לי בנשיפות רמות מצידו, אדרבא רק קידוש ה' יצא מזה שער נא בנפשך לו היו אלו נערים חילונים ממהרים לקונצרט רוקנרול, הם היו דוחפים בעדינות כמונו עם מלמולי סליחה? הם היו מפלסים להם את דרכם בכח הזרוע ואבוי למשתהה, ואף אחד לא היה מעיז לצפצף, עכשיו שיעשו חשבון איך בחורי ישיבה דוחפים ולהבדיל איך שמיניסטים רצים, השורה התחתונה רק קידוש ה'. ומנה נוספת של לוייתן עבורנו בשמים

זהו יוסי שיחו וסיגו, איך אפשר להתמודד נגד סוג הטיעונים שהוא שולף

- מה בער לך היום לעשות סטז' כפסיכולוג כעסתי, מה מעניינים אותך כל הסיפורים האלו על אמא שלי, בגללך נפסיד את השמיס

- אולי פחות קיטורים, ותאיץ קצת את המהירות, בכלל נדמה לי שקשה לך לרוץ ולדבר בעת ובעונה אחת

לא תכננתי לוותר ליוסי על העקיצה האחרונה, אבל שריקה ארוכה הסבה את תשומת לבנו, יהודה מילר בחור מהשיעור מעלינו עמד בכניסת בניין מגורים סמוך הפתוח לרחוב ואותת לנו באצבעו להתקרב אליו, אני ויוסי החלפנו מבטים הדבר לא מצא חן בעינינו כלל, לשנינו לא היה קשר הדוק עמו, הכרנו אותו בדרך כלל כבחור נחמד מאוד דומיננטי וחברותי היה לו צורך להתבלט ולכן השקיע מאמצים מרובים לזכות במשוב חיובי ותשומת לב מהחברה וגם אצל ההנהלה. בסך הכל היה לו תדמית חיובית עקב היותו אהוד על חבריו וגם יש לציין את השתדלותו ללכת בתלם, בשעות הסדרים ישב ולמד, לרוב לא איחר לתפילות, עברו היה נקי ללא רבב. אבל לפני כחודש המשגיח הצליח להניח את ידו על מטען כבד של ספרי קריאה מוטמנים היטב במזוודתו, התוצאה המצערת מבחינתנו מלבד עצם האבידה שכן הספרים כמובן הוחרמו מיד ויצרו מחסור ניכר בקרב הצרכנים כלומר אנחנו, שגם יהודה עצמו נהפך לאחד מחסידיו של המשגיח, אף אחד לא ידע להסביר בדיוק מה קרה, רק ידענו שאחרי שיחות ארוכות בחדרו של המשגיח יהודה יצא ורוח אחרת עמו ומאז תהילתו של המשגיח נישאה על שפתיו, ההנחה הרווחת הייתה שהוא לא היה מסוגל לסבול מתדמית שלילית אצל המשגיח ולכן נוצר אצלו צורך נפשי להשתפך ולחזור בתשובה וכמובן לחסות תחת צל כנפיו והשפעתו המוסרית, המשגיח גמל לו בהתאם והפכו לאחד המקורבים, מאז הם נראו הרבה יחד כראוי לרב ותלמידו האהוב.

- מה הוא כבר יכול לרצות מעמנו? שאלתי את יוסי
- עוד שניה נדע משך בכתפיו

היה משהו משונה בצורת עמידתו, מה פתאום הוא מחכה לנו פה כמו שהטמין לנו מארב, למה הוא לא נמצא בשמיס הרחנו צרות

יהודה דיבר במהירות בלי להמתין לשאלותינו, תשמעו המשגיח מסתובב כל אחרי הצהרים עצבני כארי בסוגר בבילוש אחריכם, מישהו כנראה דיווח לו שנעלמתם ועשן עלה באפו הוא לא השאיר סנטימטר רבוע בישיבה והפך את חדריכם בחיפוש אחר מציאות, אצלך הוא מצא כמה ספרי היסטוריה אני מאחל לך בהצלחה כשתצטרך לשבור את השיניים ולהסביר לו את התוכן. אבל אצל יוסי הוא גילה מציאה כשירה ארון קטן נעול, הוא בטוח שתחזרו לשמיס ולכן הוא שלח אותי לארוב לכם ולהנחית עליכם את הפקודה להתייצב מיד אצלו קודם שתכנסו לשיחה, הוא מעוניין במפתח לפני שיוסי ישמע את החדשות ויעלים ראיות מרשיעות. טוב עכשיו באמת שאין לי מושג איך התגנבתם לישיבה אבל במה שנוגע אלי אחזור אליו בעוד חמש דקות ואדווח שלא ראיתי אתכם.

- מה תעשה פניתי ליוסי מפוחד במקצת, בארון שלו אכן שוכנים אוצרות, לא היה לי ספק איפה מונחים הררי הקסטות שלו עליהם דיווח לי קודם

- יהיה בסדר ענה שומר על ארשת פנים רגועה, אתה לך תשתחל להיכל הישיבה דרך עזרת נשים, אני אצטרף בעוד מספר דקות, יש לי משהו דחוף לסדר

פסעתי פנימה מהכניסה הצדדית, צעדתי בשקט מאחורי הספסלים האחוריים מנסה שלא לבלוט, ראש הישיבה כבר אחז באמצע דבריו, למזלי מבטו היה מופנה אל על עיניו התמקדו בנקודה לא מזוהה בתקרת ההיכל. התבוננתי בו גבר בגובה בינוני בשנות החמישים, פניו מעוטרות בזקנקן לבן מכסיף הפיקו עדינות ואצילות רבה, הוא שבה את ליבותינו כי פנה אל מחוזות נסתרים בנפשותינו, הוא דיבר אל הרגש והרוח שבקרבינו והיה הרבה מן הפיוט והפאתוס בדבריו, ועד כמה שיכולנו לשפוט בעצמו קיים והגשים את שתבע מעמנו. תרמה לכך גם העובדה שחוץ מזמן השיעור השבועי הוא שמר על דיסטנס וריחוק מבחורי הישיבה. תלמיד שרצה לפנות אליו באופן ישיר היה צריך לאזור הרבה אומץ ומשך תשומת לב כללית, מי שביקש פגישה אישית היה צריך לבקש זאת מבחור ששימש ספק גבאי ספק מזכיר ואחרי המתנה בת כמה שבועות זכה להתקבל לראיון בן עשרים עד שלושים דקות תלוי בחומר העניין. עכשיו כולם היו שקועים בהאזנה דרוכה, אפילו זוג עינים אחד לא הסתובב לאחור לכיווני. שלא כדרכו של המשגיח שהרבה בשיחותיו לצטט מאמרי חז"ל ולדייק מהם כמה חמור וכמה איום כל צעד ושעל בדרכנו, וכמה עמוסים אנו בנגיע'ס שאיננו משימים לב ונוטים לסלוח לעצמנו. מיעט ראש הישיבה במובאות מהמקורות

... העולם הזה מורכב בעצם משני עולמות שוים, ישנו את העולם הרוחני מלא טוהר מלא יופי וכיסופין. אדם השרוי בעולם זה חי חיי נשמות כשהוא מתפלל נפתחים לפניו שערים אל עולמות מלאים אור, לבו זך מלא כמיהה ותשוקה אל ההשראה השמימית. בפיו הוא מביע את המילים ולבו מלא צמאון להתדבק בה'. הוא כמו משוטט בהיכל שכולו אהבה אין זה התלקחות רגעית של תשוקה הנכבית לאחר מילוייה, אלא טבילה באוקינוס של אהבה הגוברת מרגע לרגע. אור יקרות מציף אותו מכל הכיוונים, וככל שהסערה התשוקה גוברים בקרבו מתרחש בתוכו מנגד תהליך הפוך, הוא חש רוגע וסיפוק עמוק, שמחה עד אין קץ, מנוחת הנפש לאין שיעור, כי ההתחברות לאלוקים זו השלימות האמיתית. אנחנו אומרים זאת בתפילת מנחה בשבת

- מנוחת אהבה ונדבה

- מנוחת אמת ואמונה

- מנוחת שלום ושלוה השקט ובטח

- מנוחה שלמה שאתה רוצה בה

יוסי הצטרף עכשיו אלי בצעדים חתוליים התיישב לצידי בשקט, לידו הניח שקית פלסטיק כהה מהסוג שמקבלים בחנויות הבגדים

- נו שאלתי במתח

- הכל תחת שליטה חייך, תן לי להקשיב

.... למולו ניצב העולם החומרי וגם הוא מתחרה על ליבנו, היצר פורש לפנינו מחזות שוא עמוסי דמיון על רגשות אהבה ותשוקה, השקועים בעולם הזה נתפסים להתלקחויות של תערובת אהבה קנאה שנאה, נדמה לנו שהעולם הזה מלא יופי אצילות, או סתם תאוות שפלות לכבוד או כסף ועד לתאוות גופניות פשוטות. לפעמים ניצב לפנינו מצג שאנו כה כוספים אליו בדמיוננו הוא מלא אור וחום והיצר יודע את מלאכתו צובע זאת בצבעים ואורות עליזים המושכים אותנו באלף נימים. נדמה לנו שזו תשוקתינו האמיתית, אבל אלו אורות תעתועים שסופם מפח נפש אכזבה ולבסוף אדישות. המתמכר לעולם הזה מקיץ לבסוף מחלומו ומגלה מסביבו חושך מצרים, אבל בנתיים היצר השיג את מטרתו הוא הטביל את הניצוד בחיקו בים של תאוות חומריות, מכבידות עליו כמו עופרת ואינם נותנות להתרומם לחוש רגשות רוחניות לשוט ברקיעים מרוממים יותר, הוא איבד את הטעם בתורה בתפילה או בשבת. אין לו חדוה בקיום מצוות זה נדמה לו כעול כבד מצוות אנשים מלומדה ללא סיפוק הנפש. אדם כזה גם אם הוא לומד תורה ומקיים מצוות אבל אין לו קשר אמיתי עם מימד רוחני, הוא מנותק ממבועי הקדושה.

ראש הישיבה השתתק לדקה, מצחו התקמט במין תנועת יסורים מתחננת, לצופים נראה כמו ששקע בנירוונה, מסביבו שררה דממה מוחלטת, הבחורים עקבו אחרי כל ניע וזיע בהשתאות, שוב פתח את עיניו סקר את קהלו והמשיך

....שני עולמות אלו שרויים בהתגוששות מתמדת, אין דרך להצמד אל שניהם, היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו, הצרה של רובנו בהיותנו פוסחים אל שני הסעיפים, טועמים מדי פעם על קצה המזלג קצת צוף רוחני, לפעמים דף גמ' טוב, או תפילה מרוממת, או רגעים נעלים בימים קדושים. אך איננו עובדים להפוך זאת למשהו קבוע, אחזתיו ולא ארפנו אמר שלמה המלך, אבל אנחנו היצר שורק אלינו עם מתנותיו הוא ומיד אנו מתפתים לטעום גם אצלו משהו, כך כל ימינו אנו נחבטים בין חיבוטי נפש אכזבות עליות ירידות וסופנו יאוש. עובד ה' אמיתי מסגל לו דרך עבודה לעלות בהר ה' אבל לא רק עליה עראית אלא גם לקום במקום קדשו לבצר לו שם אחיזה תמידית, עד שהוא זוכה לשבתי בבית ה' כל ימי חיי

ראש הישיבה הסתובב מהסטנדר נשק לפרוכת מאחוריו, זה היה אות שהשיחה הסתיימה, שקעתי לי בהרהורים כבדים על מושבי, כשדחיפה קלה על מרפקי החזירה אותי למציאות, יוסי עמד לידי ערני ודרוך, שמע נא המשגיח מצפה לנו בחוץ עם מוטיווציה מוגברת מחכה לתפוס שני ציפורים במכה אחת, אסור לנו לתת לו להצליח לרקוח את התבשיל שהוא חפץ,

- אז מה אני נעשה נקפוץ מהחלון הרי בשלב מסויים נאלץ להפגש עמו, אי אפשר לשחק תופסת זמן רב מדאי

- תן לו קודם לגמור איתי, זה כבר יוציא לו את החשק להתעסק גם אתך

- אני חושב שאיחרת את המועד המשגיח כבר נכנס פנימה

יוסי הסתובב לאחור בבהילות, המשגיח ידיו שלובות לאחור צעד לאיטו תר בעיניו לאורך האולם ניכר בעליל שהוא מחפש אחר אי מי, ואז הכל התרחש במהירות ראש הישיבה עבר לידינו בדרכו החוצה, ויוסי העניק לי דחיפה הגונה לכיוונו תוך שהוא מלחשש לי צא מהאולם יחד אתו, לו היה יכולת בידי הייתי סוטר ליוסי הגונות על שני לחייו, אבל עכשיו היה מאוחר מדאי, ראש הישיבה הסב אלי פניו בתמיהה משוכנע שניסיתי לעצרו ולהחליף עמו מילה, עוד הספקתי להרגיש איך יוסי דוחף לתוך כפי את שקית הפלסטיק שהביא עמו, כמובן לא היה זה דרך ארץ עכשיו לשאלו מה כוונתו ומה עלי לעשות עם השקית, כך המשכתי להתקדם לכיוון היציאה יחד עם רה"י והשקית בידי

- מה רצונך דוד?
- אה.. חשבתי אולי אם אפשר זאת אומרת להכנס היום לפגישה

- היום? עכשיו? ביקשת משלמה (הגבאי)? אתה ברשימה?

לחיי סמקו בבעירה פנימית עזה, חלפנו עכשיו ליד דלת היציאה הרגשתי כיצד עיני המשגיח נוקבות אותי בגבי, אבל הוא לא העיז לקטוע את שיחתי עם רה"י, יוסי הזה שד משחת אבל מתכנן את מהלכיו היטב, זה רק בגלל שמזמן כבר לא נכנסתי ואני לא יודע אבל השמיס' גרם לי לצורך גמגמתי בלי לדעת איך לסיים, קיללתי את הרגע שיוסי הופיע בחדרי היום בצהרים, חבל שלא קידמתי את פניו עם ספל מים, את הבזיונות האלו שעכשיו עולל לא אשכח להרבה זמן
- טוב אתה יודע בא נדבר עכשיו כמה דקות תרד לאכול מאוחר יותר

אם היו מספרים לי על חללית עם חייזרים שנחתה ברגע זה בחצר הישיבה הייתי מאמין יותר, חוללתי היסטוריה רה"י מקבל בחור באופן מיידי, עכשיו הייתי צריך לאלתר נושא רלוונטי לשיחה

הכרתי את חדרו הסגפני שם בילה את מירב יומו, הדקות המעטות שביליתי שם עד היום היו יקרות ללבי, ותכננתי אותם היטב לפני זה, בידיעה שהזדמנויות אלו נדירות, עכשיו קיבלתי בהיסח הדעת פגישה אך ראשי חף מכל מחשבה מסודרת

ישבנו אחד מול השני, עיניו הפיקו הרבה שלוות נפש כמעט בסתירה על סערות הנפש ששוחח עליהם לפני דקות מספר, נעץ בי את מבטו בצורה חודרת טוב באמת לשמור על קשר, אז על מה נשוחח דוד?

חשתי כילדון מטופש, הנה גם הוא הבין שההצגה הייתה מבויימת, איך זה שכולם מסביבי חכמים ורק אני טפשון, מצד שני הייתי אסיר תודה שאינו מסלק אותי בגערה

- רה"י דיבר על הצורך לחיות חיי נשמות להיות מחובר לעולם רוחני, כל זה נשמע מפתה מאוד, אבל איך מממשים זאת בפועל, אינני יכול להתנתק מגופי על תשוקותיו ומאוויו וזה מוחשי מאוד, והעולם השני נשמע כאוטופיה

- שאלה נהדרת החמיא לי, והחום שוב פשט בלחיי, בעצם קיויתי שהתמיהה הזו תיווצר אצל כל אחד לאחר השיחה. בחינוך ישנו שני חלקים, יש את החלק להציב יעדים וליצור שאיפות ויש את החלק המעשי כיצד לתרגם זאת למעשים בשטח. ללא שאיפות עמוקות ומוכנות להקרבה אין ערך להדרכה מעשית שהיא בעיקרה יותר פרטנית, השמיס היום נועד עבור החלק הראשון. אבל בעיקרון המענה הכללי יותר על שאלתך, שבישיבה אנו יוצרים חממה עם תנאי חיים מותאמים לעולם הרוחני, בחור שרוב עיתותיו בידו ראשו ורובו שקועים בלימוד התורה היא עבורו סם חיים של החיים האמיתיים, כמובן שגם בישיבה ישנם פיתויים ספרים למיניהם ווקמנים טיולים ועוד שלל בילויים שקורצים לבחור, אינני שולל זאת לחלוטין אבל במידה ובמשקל צריך להזהר לא לאבד פרפורציות ולא להחמיץ הזדמנויות שאינם חוזרות על עצמם.

הפגישה הבלתי מתוכננת הגיעה לקיצה, כששאלה נוספת דגדגה אותי על קצה לשוני, לא ידעתי מאיפה זה קופץ לי פתאום וניסיתי לדחוק את זה חזרה פנימה רציתי להודות ולצאת, אבל שוב הוא הקדים אותי מה עוד מציק לך?

בלעתי אויר בכמויות והחלטתי לשחרר הכל החוצה בבת אחת לפני שאתחרט, בשיחה דובר על העולם הגשמי על שלל האורות הנוצצים שהוא מציג הרי כולנו פעם נתחתן מותר להתאהב באשה שנחיה עמה

השקט חזר לשרור בחדר, צבטתי את ברכי בידי הפנויה, גידפתי את עצמי בכל לב, מה היצר הרס העצמי הזה, עברתי כל גבול עכשיו הוא בטח חושב שהרהורים מעין אלו מציפים את ראשי בכל הזדמנות, מה יש לבחור בן שבע להתעניין בכאלו נושאים האמורים להיות טאבו מבחינתו, שיחות בעניני קדושה לא היו נדירות בישיבה חסידית כשלנו, וציפיתי למנה חריפה שקניתי אותה ביושר רב

עיניו נחו עלי עכשיו לא יכולתי לפענח מה הביעו, אבל לתמהוני הוא ענה לשאלתי ברצינות גמורה, שום שמץ של תוכחת מוסר לא היה מונח בתשובתו. ודאי שמותר לאהוב, לא רק מותר חייבים לאהוב, בלי אהבה לאנשים הקרובים אלינו אדם נהפך למרוכז בעצמו והחיים נהפכים למשמימים נטולי שמחה נטולי משמעות, נקודת האיזון העדין היא בשאלת המפתח כיצד מגדירים אהבה, מבחינתי הפירוש האמיתי רגש עמוק כנה מסירות אמיתית לויאליות ללא גבול והרגש הזה הוא חומר דלק שמניע אותנו נותן לנו טעם בחיים. לרגע עצר וברר את מילותיו בזהירות, בעולם אהבה נתפסת כהתלקחות רגש של שכרו דודים, זו לדעתי תשוקה והנאה עצמית, דבר אין לה עם אהבה אמיתית, והסוף הוא ממילא התקררות של האש אחרי מילוי התשוקה, והתוצאה חיים מלאי אכזבה חסרי יציבות, נכון זה נראה בתחילה נוצץ מאוד, אבל איך אמרתי מקודם אורות תעתועים פטה מורגנה, לא זו הדרך של עובד ה'

- אבל הרי אתם בעצמכם השתמשתם בלשון הפסוק שכרו דודים התקוממתי, כל שיר השירים מדבר על אותה התלקחות שלמה המלך לא ראה בזה פסול

- רק כמשל לעבודת ה', ברגש המופנה כלפי אלוקים יש מקום לביטויי רגש מעין אלו, ואדרבה שם התשוקה ניתנת למימוש ואין לה גבולות, הנטיות הללו נמצאות בכל אדם בכדי שהוא ישתמש בהם בצורה הנכונה, להשתמש בהם בצורה חומרית זה סילוף הוראות יצרן חייך אלי למול מראה פני שקדרו, לראשונה לא אהבתי השקפתו, התקשיתי להסכים עם צורת חשיבתו. רציתי להוסיף להתווכח, אבל רה"י החליט שלהיום זה מספיק, אם לא תזדרז לא יישאר לך ארוחת ערב זירז אותי נראה שסבר שהאריך דיו בכל מה שנוגע לנושא הרגיש הזה, מה עוד שהזמן שהקציב לי כבר חרג בכמה דקות.

פניתי לחזור לחדרי בפנימיה, כבר על סף הדלת שמעתי קולות צחוק פרוע, אבל בתוכו נתגלה לי מחזה סוריאליסטי יוסי ידידי החדש בן יומו שכב שרוע על מיטתי ידיו על בטנו כל כולו גועה בצחוק מידבק, מסביבו עמדו עדת מעריצים שהחרו והחזיקו אחריו, ניכר שמשהו רציני התחולל פה בהעדרי
- אפשר לדעת מה קורה פה פסעתי פנימה

- יוסי הזדקף לכלל ישיבה, נו איך היה? ראיון חינם סידרתי לך
- מה מתרחש פה? התעלמתי ממנו

מישהו התנדב להסביר לי, המשגיח תפס את יוסי מיד ביציאה מהשמיס ודרש ממנו את המפתח לארונו, כמובן שיוסי המופתע סירב והתווכח בקולי קולות, לבסוף המשגיח איים עליו שיקרא לאחד הפועלים ויאמר לו לפרוץ את המנעול ואת יוסי ישלח לבלות שבוע בביתו

- נו ומה קרה שאלתי בקוצר רוח

- יוסי נכנע ופתח הארון חפוי ראש, החבר'ה שוב געו בצחוק מתגלגל

- מישהו כבר יכול לגמור להסביר כמו בן אדם, או שאני שולח את כולכם מפה התכעסתי, מה היה בתוך הארון?

- הר של קלטות, והמשגיח התנפל עליהם ברוב חדוה, אף אחד מהם לא היה מסוגל לגמור משפט שלם בלי להיקטע

- מה הוא עשה עם הקלטות? עדיין לא הבנתי לשמחה זו מה עושה אם המשגיח מצא את האוצר המפליל
- הנה הם על השולחן

התקרבתי על השולחן היו מונחים בטור ארוך קלטות עם שיחותיו של המשגיח בשנתיים האחרונות, על כל קלטת היה פירוט של השיחה בצירוף זמן אמירתה

- זה לא אמיתי רק כתוב מבחוץ נכון? הסוואה לא רעה התחלתי לחייך, תמים שכמותי עדיין לא קולט
- גם המשגיח חשב כמוך הריע הקהל לעומתי, דחף בעצמו כמה קלטות לווקמן הוא לא אהב במיוחד את מה ששמע, כנראה שגם הוא לא משוגע על השמיסים שלו

יוסי הישיר אלי מבטו בוחן את תגובתי, לא יאומן מלמלתי אתה פשוט שד עם קבלות, איך הספקת בכמה דקות להתגנב לחדרך להחביא את הכל, ולשים בפנים את הקלטות שלו, ולחזור לשמיס' עם פני מלאך

- או זה דוקא קל מאוד, יוסי הניף ידו בביטול את הקלטות עם השיחות שלו סחבתי מהחדר של יהודה מילר

- ואיפה הטמנת את שאר הדברים שהיו בפנים?

- לא הטמנתי הם אצלך צחק בעליזות, ופרק מכף ידי את שקית הפלסטיק, אתה שמרת לי על זה היטב בחדרו של ראש הישיבה.

לתגובות לחץ כאן

לאורות תעתועים

לסיפורים

לדף הבית