1800550
סיפורים
נקודה שבירה - סיפור בהמשכים
פרק ה'
כשלוש שנים אחרי החתונה -
ליאת וארז
...."הבטן של אמא שמנה נה נה מה יש לה בתוך בטנה נה נה..."
הקלטת של דץ ודצה מתנגנת ברקע, ליאת מאכילה את בנה איתי.
איתי כבר בן שנה וחצי סרבן
אכילה
בלתי נלאה.
וליאת כאם מסורה משדלת אותו
לאכול את מנת הצהריים הבשרית שלו.
היא כבר בחודש שמיני בהריון השני שלה..
לא קל לה, בצקות ברגליים, צרבות ,היא כבר לא ישנה כמו שצריך, ואיתי דורש את
שלו...
איתי צוחק ומצביע לאימו על הבטן הטופחת...
"אוליי זר פרחים?...לא...ממשיכה
הקלטת."
קול צעדים נשמע במדרגות...או הנה ארז מגיע אומרת ליאת לעצמה, הוא הבטיח לקחת
את איתי
לטיול קצר בכדי שהיא תוכל לנוח מעט... הדלת נפתחת בפראות, בלי שלום הוא נגש
ישר למערכת
הסטריאו ומכבה בבת אחת את הצלילים הבוקעים ממנו.
איתי עוצר לפתע, מביט באימו ומיד פורץ בבכי...
ליאת קמה ניגשת לסלון לברר מה קרה למוזיקה של איתי, אך היא נתקלת בפניו
האטומים של ארז
בעלה. "איך את מעזה?" סינן ארז מבין שיניו. "את מזהמת את נשמתו של הילד שלנו"
הרים את
קולו.
"ארז..זה רק שיר.." "שיר???
רק שיר???" עיניו ברקו מזעם "את יודעת מה השיר הזה
מעולל לבן שלנו? לנשמה הטהורה שלנו?"
ליאת התחילה להרגיש איך כוחותיה נוטשים אותה, היא יודעת כשארז במצב כזה אין
לה סיכוי לדבר אל
ההגיון שלו.
"אני לא מוצאת בשירים האלו
שום בעיה ארז...אתה אהבת אותם פעם...זוכר ששמרנו פעם על
האחיינים שלך? הם מאד אהבו את הקלטת הזאת, ואתה היית צוחק בשיר הזה, אמרת לי
שהשיר הזה
מצחיק אותך, זוכר?"...
ארז הביט בה במבט חודר.
ליאת הצטמררה היא היתה מודעת
לרגעי הכעס שלו והבינה מאיפה זה
מגיע. ארז פנה למערכת לחץ על כפתור ה"הפעל" אחכ "הוצא קלטת" שלף את הקלטת
במהירות
אחז בסליל הדק ובמשיכה אחת הוציא חלק נכבד מהסליל השחור והחלק והחל לקרועו
לחלקים.
"זה....זה... לא יכנס אליי הביתה יותר. זה...
לא יכנס לנשמה של הילד שלי
לעולמים.
מה שהיה איננו עוד. היום אנחנו חיים אחרת!
יש בורא לעולם ליאת ואת הדין של הילד הזה את ואני נושאים עכשיו!" חבט את
הקלטת על הרצפה לקח
את מפתחות הרכב ויצא מהבית לא לפני שטרק את הדלת בחוזקה.
ליאת לא יכלה עוד היא תפסה כיסא והתיישבה..."אני נשברת"... מלמלה לעצמה "אין
לי כוח
יותר לשאת את זה...
ההתקפים שלו נהפכים להיות
תכופים, אני שלימה עם הדרך שבחרנו, אבל
קשה לי להתחזק בבת אחת, אני רוצה להיות קרובה אלייך אבא, אבל לא יכולה לעשות
זאת בצעד
אחד.
תן לי את הזמן שלי. אני רוצה לעשות הכל מתוך שלימות.אני מקפידה על שבת,
כשרות
מהודרת,טהרת המשפחה,משתדלת בצניעות, זה לא קל...
אין יותר מכנסיים וגם את
השרוולים
הארכתי...נכון שהכיסוי ראש לא מלא...
זה קשה לי אבא..קשה לי מאד, אבל עם הזמן אני מבטיחה, אני אעשה את הצעד הזה,
אני אכסה
את הראש הכל!
רק תן לי זמן. זה הכל." תוך כדי אנחה היא התרוממה ונגשה למטבח. איתי נרדם על
כסא האוכל.
כנראה בכה עד שנרדם.
הצלחת היתה עדיין מלאה. ליאת
עטפה את הצלחת בניילון נצמד והכניסה
למקרר. אח"כ הרימה את איתי שטפה את פניו והשכיבה אותו לצידה במיטה הרחבה.
עיניה היו כבדות אך ממאנות להרדם...
היא שמה לב שבמשך השלוש שנים מאז שהיא נישאה זאת הפעם הראשונה שהיא פנתה
לאביה שבשמים
פעם ראשונה שגם היא הרגישה שיש מי ששומע אותה.....
.....