1800550
סיפורים
מנה חמה - סיפור בהמשכים
פרק א
בין השמשות ערב סגריר,נוקש בדלת קובי בן ה-12 ומבקש את בעלת הבית,הדלת נפתחה ומייד נשמעה צעקה בחלל הבית,אמא!!!יש מישהו בדלת...
"דווקא בשעות השיא צריכים אותי" מפטירה האם,וניגשת לברר את פשר המטרד,בדלת עמד קובי בראש מורכן ושח לה לפי תומו שאביו טס לחו"ל והורה לו להתארח בבית זה.
"בית משפחת כהן זהו בית חסד,הם יקבלו את פניך בשמחה,אין לך ממה לדאוג",אכן,
כל המשפחה קיבלוהו בסבר פנים יפות ובחום לבב וסיפקו לו קורת גג עד לבוא אביו מארצות נכר.
===============================
יוסי מטייל בחצר המכינה לישיבה קטנה,תוך שהוא מפטפט עם חבריו על דא ועל הא,ממולו הגיח קובי בן כיתתו בצעדים מהוססים והתקרב לעברו,ולחש לו.."בוא עמי לקרן זווית למספר מילים"...יוסי הנהן בראשו ולאחר דקה כבר התיישב בכבדות על ספסל האבן שראשו שעון בין שתי ידיו והפטיר ביבושת לעבר קובי...נווו????מה רצונך????
קובי תפס יוזמה וסיפר ליוסי על זה שאביו טס לחו"ל והוא איש עסקים.
יוסי הגיב בציניות:..רוצה שאמחא כפיים או שאתחיל לרקוד??לשם מה קראת לי??
קובי החליט להטיל את הפצצה ואמר לו אני יגור אצלך בבית במשך כל התקופה.
לא היה חדש ליוסי שחבירו יתום משחר ילדותו ואז הרכיב פאזל קטן בראשו,אם לקובי אין אמא ואביו טס לחו"ל אז הוא צריך לגור באיזשהו מקום ויד הגורל זימנה שדווקא ביתו יהיה אותו מקום...
יוסי קם מהספסל הרעוע והתקדם לעבר חבריו לא לפני שהוא אמר ליוסי...אין לי שום בעיה,ברוך הבא לביתי...אבל עמוק בתוך ליבו הכל געש והתערבל למה יש לי כח לעוד קרציה...אבל ידע שהוריו הם אלה שמחליטים ולא הוא,והצדיר על עצמו את הדין......
=======================
כבר שבת שלישית הוא שוכן אצלי בבית,סיפר יוסי לחברו הטוב דוד בגינת בית הכנסת לעומתו דוד צחק בכל פה "תסבול ואצהול",אתה צודק שחסד זה מצווה אבל אצלנו בבית יש סדרי עדיפויות...דוד הזמין את יוסי לביתו ולא שכח להזכיר שלא יעז להביא את קובי......
בבית משפחת כהן זמירות שבת נשמעים,דברי תורה,חידושים ופרפראות...יוסי החליט לשאול שאלה טיפה חצופה...ופתח את פיו...ראינו בתורה כתוב "רמוס חצריי"..ומסבירה הגמרא שאדם לא "יתנחל" בבית המקדש כדי שהמצווה תהיה חשובה בעיניו והמציא סברא מעצמו שגם משום שלא טוב שאדם יגור קבע בבית המקדש וגם בבית חבירו....אביו הבין את המסר בדברי יוסי החליט להבליג והלך ליטול ידיו למיים אחרונים...הם ברכו ברהמ"ז ישבו בסלון פיטפטו כל בני המשפחה המתרחבת ובתוך כל הדיבורים יוסי יצא במהירות את הדלת כדי שקובי לא יבוא אחריו לביתו של דוד..עדיין צילצלו במוחו דברי דוד.."שלא תעז להביא את קובי"..וצעד לכיוון בית חבירו...רעש צעדים מדודים נשמעו מאחוריו.
יוסי סובב ראשו וראה את קובי מתקדם לעברו ומייד שאל....לאן????
קובי ענה לו שהוא בא איתו לאן שהוא הולך.
יוסי איבד את סבלנותו ודיבר ישירות עם קובי ואמר לו שהוא הולך לחבר וביקשו ממנו לא להביא חברים ביחד,הוא ביקש את סליחת קובי,והלך לדרכו.
יוסי הגיע לביתו של דוד שם שרול כבר היה ויצאו לסיבוב של ערב שבת באוויר הלילי של פתח תקווה השוממה,יוסי סיפר להם על חוויותיו...ועל איך שקובי רצה לבוא..דוד היסה אותו בזה ששם ידו על פיו ורימז לו מספיק ללשה"ר ולאחר הליכה רגלית מועטת החברים התעייפו ונפרדו לשינת לילה...כך עברה לה שבת שלישית ל"התעלקות" כלשון יוסי...
הוא ידע שביום ראשון אדון אלי אביו של קובי חוזר ארצה ובכל ליבו שמח..
ואילו שם לב שקובי נראה עצוב ודועך לפשר הידיעה שאביו חוזר חארץ,בכל מאודו רצה לשאול את קובי,למה הוא עצוב??והלך לקובי כדי לשאול אותו...אך שנייה לפני ששאל התחרט והמשיך לדרכו......