1800550
סיפורים
בין תקווה לייאוש - סיפור בהמשכים
פרק ז'
במחשבה שניה, קצת שונה מהרגיל. אם היו שואלים אותי לפני חודש הייתי מוכנה לחתום שכמות הירידות גדולה מהעליות אולם עכשיו אני מוכנה להתפשר על שיויון בין העליות לירידות. שזה אומר בעצם עליה! נכון, באמת עליה, יש שיפור במצב.
נויה מתעקשת לזקוף זאת לזכותה. אני לא מתנגדת, אני מודה, מאז שנויה הגיעה אני מחייכת לעיתים קרובות, היום אני מאושרת! למה? בלי סיבה הגיונית.
נויה אומרת שזה בגלל רועי שביקר כאן היום. הוא אפילו התמקד לי בעיניים תוך כדי מלמול ברכת השלום הרישמי שלו, ויותר מזה הוא אף קרא בשמי פעמיים! לא משנה שבפעם הראשונה זה היה כדי לעורר אותי מההתמקדות הבלתי מוסברת בו. והשניה כדי לודא שאכן לא טעה במיטה. אבל זה היה אמיתי. השם שלי יצא לו מבין השפתיים ק-ר-ן הברה הברה.
מה לעזאזל עובר עלי מה? אני ... מאוהבת? לא, לא, לא, פשוט לא. אני ורועי..זה.. זה לא הולך ביחד. על מי אני עובדת? אז למה העיניים שלי נוצצות? למה? לא. הן לא נוצצות. אז למה נויה מסתכלת עלי במבט הזה? ולמה החיוך הענק הזה כשהוא יצא מהחדר?
אוף. אז נגיד ואני מאוהבת, אני חולה. זה אפלטוני. ובעצם זה חד צדדי, למה שיביט לעברי בכלל?! קרחת שכמוני.
החיוך נמחק אט אט מפני ואת מקומו תופסת הבעה מהורהרת.
משום מה ברגעים כאלה תמיד צפה ועולה מול עיני בדמיוני התמונה של ההלויה שלי, כן שלי עצמי.
תמיד יהיו את אלה שיצרחו בקולניות כשבעצם בראשם יחשבו מתי כבר זה יגמר?! איזה ערב ארוך מחכה לי בבית, או משהו בסגנון. מנגד יעמדו אלה שיכאבו באמת והקולניות תהוה ביטוי אמיתי לצער שאוכל מבפנים. ויהיו גם את אלה שישתקו , אלה שישתקו מעוצמת הכאב, אלה שירגישו ששום דמעה לא תוכל להכיל את עוצמת הכאב. אני בטוחה שלפחות שניים כאלה יהיו שם, רון ואבא. אבא המופנם שלי, אני אוהבת אותך כל כך!
תמיד היית שם למלא את רצונותיה של אמא. בעצם כולנו תמיד כאן למלא את רצונה, כמין מוסכמה בלתי כתובה. אמא, אמא תבכה בכי עצור ודומם ותישען על אבא בתקוה לשאוב כוחות, כוחות שבודאי לא יהיו שם. ותיהיה גם נתנאלה שבודאי לא תעזוב עד שתודא שכולם כולם שמו לב שהייתה ושהזילה דמעות כמיים. ותיהיה בודאי נויה. שתעמוד בצד. ותרחף בעולמות משלה.
אני לא רואה אותה צורחת או משתוללת. רק עצורה וכאובה, כן, כאובה.
תמיד כשאני מגיעה לקטע הזה אני מתנערת ונזכרת שבעצם זאת אני שתיהיה שם תחת לסדין הלבן. ומבטיחה לעצמי שלי זה לא יקרה!
תודה רבה מראש לכל המגיבים.