נכנסות חינם בחו"ל

1800550

סיפורים

בין תקווה לייאוש - סיפור בהמשכים

פרק ו'

היא עומדת בקצה החדר כבר עשר דקות באותה תנוחה.
היא חיורת ולא מגיבה לשאלותי.
לולא הייתי מרותקת למיטה הייתי קמה ומנערת אותה ניעור רציני. משהו עובר עליה זה ברור, איך שהיא נכנסה היא נאלמה דום. נכון שהיא לא ראתה אותי מאז , אבל כזאת תגובה.
כבר התחלתי להתרגל לרעיון הקרחת. לפחות אין קשרים. הציניות הפכה לחלק ממני. אם פעם הייתי מקפידה להשאיר חלקה שלא נגועה בציניות הזו, הרי שהיום לא נשארה כזו.
היא מתחילה להתאושש מההלם, עמידתה משתנה היא גם זורקת שלום מגומגם ונבוך במקצת לחלל החדר. מנסה בכל כוחה להתחמק ממבטי. כזאת היא נויה , מתקשה לקבל מציאות אחרת, מתקשה לעכל ולקבל את ``קרן החולה``.
נויה היתה עד עכשיו בטיול בהודו, לאחר הצבא אני פניתי ללימודי הרפואה, והיא יצאה לדרך.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד דיברה נויה על הטיול אחרי הצבא. תמיד סיפרה בגאוה ובעיניים נוצצות על אופיר אחיה הגדול שחורש את העולם. ועכשיו היא מולי בגודל טבעי. היא לא השתנתה , נשארה אותה נויה בעלת עיני השקד, רק שמעטה התמימות שכיסה אותן נעלם ואת מקומו תפס מעטה מתריס.
סוף סוף היא התמקדה לי בעיניים, היא התקרבה באיטיות ואחזה בידי. ``קרן. . .אני, אני . . . .לא יכולה.``
הדמעות פרצו מעיניה ללא שליטה, משכתי אותה אלי וחיבקתי את כתפיה הרוטטות, ``זה בסדר נויה, זה בסדר. . . .אממ. . .יהיה טוב`` בקול שניכר בו ניסיון לשכנוע עצמי.
נראה שהמילים והחיבוק השפיעו עליה , היא נרגעה. אחזה בשתי ידי הביטה בעיני ואמרה ``מיד כששמעתי באתי. נחתתי בארץ אתמול בלילה, אוי קרן. . .`` הפעם הדמעות היו משותפות. הסכר שהטלתי על עיני נפרץ . נויה חזרה! כן, נויה חברתי הטובה. היא הביטה בי מבעד לדמעות והמשיכה ``עכשיו אני כאן, לצידך`` היא משכה אותי אליה וחיבקה חזק. עכשיו אני מוגנת. לא לבד. נויה חברתי הטובה חזרה.
התחושה שיש מישהי לצידך ושאת יודעת שהיא באמת איתך זו התחושה הכי מדהימה בעולם. ניגבתי את הדמעות בידיעה שמעכשיו יש מי שתנגב לי אותן! יש בי את הכח להתמודד! אני אוהבת אותך נויה.  

תודה רבה מראש לכל המגיבים.