1800550 - סיפור בהמשכים-בין תקווה לייאוש

1800550

סיפורים

בין תקווה לייאוש - סיפור בהמשכים

פרק יז'

עברתי לילה ללא שינה, ההקאות, הבחילות לא נתנו לי מנוחה.
אני שונאת את הלילות הארוכים האלה שאני מתה שיגמרו ולא נגמרים.
תחזית הרופאים היא שעד ספטמבר נסיים עם ההקרנות, יש התקדמות, אמנם לא כמו קודם לפני המשבר אך לפחות אין נסיגה. אט אט אני מתרגלת לשיגרה הבלתי נתפסת. הכל מונוטוני כאן החל מטיפטוף הנוזל בשקית האינפוזיה וכלה בתקתוק העט של הפרופסור הבכיר בשעת ביקור הרופאים.
רועי לא מבקר כאן יותר. הוא נפרד לשלום אתמול בערב. הוא ישב לידי, ללא חלוקו הלבן, כבר לא על תקן רופא וחולה. הוא סיפר שסיים את המחקר בארץ וכעת הוא טס להמשיך אותו בארה``ב. איחלתי לו הצלחה. הוא איחל לי שאצא במהירות מהמחלה לתמיד. לפני שהלך הוא חיבק אותי ונשק לי על לחיי, צמרמורת מענגת עברה בגופי.
המחלקה שקטה, שקט עמוק. מוזר, זה לא אופייני לשעת בוקר. קמתי מהמיטה וגררתי לפני את עמוד האינפוזיה, יצאתי מהחדר ואז ראיתי אותה.
היא ישבה בכיסא גלגלים מכווצת. עיניה התרוצצו. ניכר היה שהיא בשלבים הראשונים של ההכרה בעובדה הקשה שהיא חולה. קרבתי אליה, היא הביטה בי וחיכה חיוך אומלל מהסוג שאני שונאת שמחייכים אלי, חיוך שמעורבים בו רחמים ופחד.
שילוב מוזר. נעמדתי לידה, ``הי , אני קרן`` שמעתי את עצמי אומרת. ``ואני אור``, לא היה שם שיותר מתאים לה.
שיערה היה ארוך מתולתל בהיר במיוחד שנשפך על פניה המנומשות. לא יכולתי להימנע מהמחשבה שבקרוב יעלם.
היא הביטה בי, סקרה אותי. חייכתי, זה לא הפריע לי. ``תגידי, זה...זה...זאת אומרת זה קשה בלי השיער?`` היא שאלה.
כל השלבים עברו מול עיני כסרט נע. אחזתי בידה, הבטתי בעיניה `` תראי, יש לנו שתי ברירות או להתמודד או להתבאס`` היא לחצה את ידי, ושאלה ``את מאמינה שנצא מזה?`` היססתי מעט ``כן, נצא מזה.``
קול קרא בשמה מאחורי, אור, סובבתי ראשי. מולי ניצבו זוג מבוגר שניכר היה שהם עדיין לא מעכלים. היו אלו הוריה, ``היי, אני קרן`` הצגתי את עצמי בפעם השניה תוך עשר דקות.
האם נראתה שברירית והציגה עצמה, שמה היה נחמה, היו לה עיניים טובות, נפנתי לחזור לחדרי, אור קראה בשמי, הסתובבתי לעברה , ``נדבר כבר`` היא אמרה.
מוזר, מעולם לא התידדתי עם בחורות במחלקה, פשוט לא הבחנתי בקיומן של אחרות.
כשנזכרתי בעיניה של אור, בנמשים שעל פניה שהתחברו למראה עם הבעה החלטתי ליהיות שם בשבילה. לתמוך, לעבור איתה את השלבים שאני עברתי לבדי.

תודה מראש על התגובות בקומונה.