גולש יקר.... לידיעתך
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק ח'
עורך הדין גלעד שלו נכנס לחדרו של אביו, "אבא!" יואב הרים את עיניו, "מה הלחץ גלעד?" גלעד התיישב והטיח תיק מסמכים גדול בשולחן.
יואב הסתכל על התיק, "צוואה – אלחנן ריס." יואב לקח את התיק, "מה הבעיה עכשיו?" גלעד קם ממקומו, " אנחנו לא משרד של עורכי דין, אנחנו משרד שלומיאלים!"
יואב הסתכל על בנו במבט תוהה, מנסה להבין את הכריזה החדשה. "מה עכשיו?" גלעד נאנח, "היום עשיתי סיכום לתיק, יש תקלה חדשה... אין לי כוח לדבר על זה, זה עושה לי רע.. רק שתדע שאחרי שאסיים לטפל בתיק הזה אני מתחיל ללכת לפסיכולוג... מחר אני צריך ללכת אל היורשים, אלחנן הוסיף משהו שמשום מה שכחתי, את הנספח הזה אני צריך לתת להם מחר – בעליה לקבר בסוף השבעה...
"אז מה הבעיה?" ליואב שלו כבר נמאס מזה, "אתה מתנהג כמו ילד קטן! גלעד, תתחיל להפעיל את הראש ותעשה מה שביקש כותב הצוואה וכשתסיים עם התיק הזה תשכח ממנו. די! אתה עורך דין, לא איזה ילד בגן..."
"טוב,טוב... אני אסיים עם התיק הזה... אחרי שאסיים, בנוסף לטיפול פסיכולוגי, אעשה הסבה לפלילים. לא אטפל יותר בצוואות..."
***
"בוקרררררר........... טוב?"
בוריס עמד ליד המיטה של יונתן, "יונתן! קום... בוקר טוב!"
יונתן פקח חצי עין, "איזה בוקר ואיזה טוב??" בוריס גירד בפדחתו, - עוד פעם הוא מתחיל.. לא מספיק לו כל הכאב והבעיות...-
"נו, יונתן. עוד מעט החברים שלך באים, צריך להגיד קדיש. ו... בשעה אחד עשרה... אנחנו נוסעים לבית הקברות..."
יונתן התיישב במיטה, הוא זרק את השמיכה על הרצפה ואז נעמד. "טוב נו מה אתה מסתכל עלי ככה? בסדר, הבנתי... אתה לא צריך להרגיש המדריך שלי בישיבה!" הוא לקח את מברשת השיניים ויצא מהחדר.
בוריס הסתכל אחריו כשדמעות בעיניו , הוא מפחד עליו. אמנם הוא יותר גדול ממנו אבל מאז שאבא נפטר הוא התרסק... הוא וארז, נהיו מטורפים לגמרי... טוב, ארז תמיד היה טיפוס עצבני, אבל יונתן... הוא לא היה כזה...
- מה אתה מצפה? זה שאתה מגיב אחרת זה אומר שגם הם צריכים להגיב כך? אבא שלהם נפטר, הם יתומים... רצית שמיד אחרי הלוויה הם יחזרו לעצמם? הם לא היו מוכנים לזה כמוך...-
***
כולם כבר למטה, בוריס מתעכב... הוא לא רוצה! לא רוצה לעמוד מול המצבה של... של אבא!
הוא מסובב את המפתח לאט לאט, נועל את הדלת ואחר כך פותח אותה חזרה... מנסה לעצור את הזמן...
תק תק תק תק... מישהו עולה במדרגות, הוא שומע אותו מתנשם.
בוריס נועל את הבית ומסתובב אל המדרגות, כולם כבר מחכים לו... הוא יורד מדרגה מדרגה...
ממולו עולה אדם גבה קומה, ידו האחת אוחזת במעקה המדרגות וידו השנייה אוחזת בתיק מסמכים גדול.
- אמממ... מוכר האיש הזה. אה כן... זה גלעד שלו... העורך דין שכתב את הצוואה של אבא..-
בוריס נרתע. משהו באיש הזה אמר לו לברוח... לא אישיותו אלא מה שהוא אמור להגיד... הצוואה של אלחנן מופקדת בידיו...
"שלום" גלעד נעצר מולו, "אני... אני גלעד, אתה זוכר... עורך הדין גלעד שלו." בוריס מצמץ בעיניו, "כן... אני זוכר יותר מידי טוב..."
גלעד הסתכל על תיק המסמכים שבידו ואמר "טוב... אין לנו הרבה מה לעשות... אתה יודע... אני רק, רק אמור להגיש לכם את הצוואה. את התשלום כבר אביך שילם לי..." בוריס ירד מדרגה, "אנחנו עכשיו נוסעים לבית הקברות, תבוא מחר."
"לא..." גלעד ירד אחריו, אני... אני אמור... כלומר, לפי מה שאלחנן אמר לי אני צריך להגיש לכם חלק מהצוואה ליד קברו... אתה מבין?"
בוריס הנהן, "אוקי. אז בוא איתנו, כולם כבר מחכים."
***
"בחייכון ובחיי כל ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן"...
גלעד שלו עמד מאחור, לא רוצה להתקרב. מישהו נעמד מאחוריו, גלעד העיף בו מבט.
כובע קסקט לראשו, משקפי שמש גדולים שכמעט כיסו את שפמו האפור... חולצה שחורה ומכנס ג`ינס משופשף כהוגן... - נראה כמו אלו שאבא מייצג במשפטים...- הוא נראה לגלעד כמו מאפיונר זקן.
גלעד פסע אחורה. מאחורי גבו של האיש, בחגורתו העבה, תקוע אקדח...
"שטו טי חוצ`יץ`?"
גלעד נבהל, האיש קלט את מבטיו, ברר... מפחיד הרוסי הזה...!
***
הרוח הקיצית של ירושלים נשבה על פניו. עכשיו, עכשיו התפקיד שלו מתחיל...
"אמממ... אז ככה," גלעד פנה לבוריס. "אבא ביקש שעשרת הבנים יישארו איתי, יש לי משהו לתת לכם..."
כולם עזבו את המקום, עשרת הבנים עמדו סביב גלעד מחכים למוצא פיו. גלעד סקר את בית העלמין בעיניו, היה נראה לו שהרוסי המפחיד הזה יושב בג`יפ שחונה מתחת לעץ וצופה בהם...
"טוב... בעצם לא טוב בכלל... אביכם השאיר בידי את צוואתו, הוא הכתיב לי אותה ובעדות של שני עורכי דין נוספים חתם עליה כשדעתו צלולה. את הצוואה הוא חילק לשתים, חלק אחד אגיש בפניכם עכשיו ואת החלק השני... ובכן, יש לכם ארכה של שלוש שנים לקחתו ממשרד עורכי הדין שבו אני עובד."
גרישה התבונן בתיק המסמכים שבידי גלעד, "בשביל מה ארכה של שלוש שנים?"
גלעד עשה עצמו כאילו לא שמע את השאלה, הוא הגיש לגרישה מעטפה גדולה ואמר "זהו החלק הראשון, אני אלך כעת. אם תזדקקו לעזרתי – אני אהיה בירושלים עד הערב, לאחר מכן אחזור לטבריה. כל טוב לכם! ביי..." גלעד הסתובב והלך לכיוון מכוניתו.
גרישה פתח את המעטפה בידיים רועדות...
***
גלעד צעד במהירות אל מכוניתו, לברוח... לברוח מהאזור... בשום פנים ואופן הוא לא מוכן להיות ליד עשרת הבנים כשהם יקראו את הצוואה...
"היי! טמבל. עצור דקה!" גלעד הסתובב, מאחוריו עמד הרוסי עם הקסקט.
"מה הולך שם עכשיו? - נשמע קשוח...- גלעד התקדם לעבר מכוניתו, "אדוני, אולי ברוסיה טמבל הוא תואר כבוד, אבל בישראל אל תצפה מאדם שכינית אותו כך להתייחס אליך!..."
הרוסי הביט בו, "משחק אותה גבר הא?" "ממש לא. פשוט אין לי זמן לאנשים מטופשים..."
"טוב, טוב דוראק! סע לי כבר מהעיניים..."
גלעד די פחד מהאיש הזה, הוא החליט לשתוק ונכנס למכוניתו.
- גם כן רוסי מתלהב... מעניין מה הוא מחפש אצלם, בטח הוא איזו דוד שלהם או משהו כזה...-
***
גרישה פתח את המעטפה בידיים רועדות, בתוכה היו שני דפים מקופלים ועוד מעטפה סגורה.
הוא פתח את הדף הראשון והתחיל לקרוא...
"לנתן, שמואל, גרשון, אליהו, מיכאל, אריה, אלכסנדר. ארז, יונתן ובוריס:
כשתקראו את צוואתי, אני כבר אהיה בעולם האמת.
לא אאריך בדברים, את זה אשאיר למכתבים האחרים... כתבתי לכל אחד מכם מכתב אישי.
בקשה אחת יש לי, משאלתי האחרונה...
כל אחד מכם יקח אבן בידיו וישליך אותה על קברי, אולי זו תהיה חלופה בשבילי לחיבוט הקבר אשר כמעט כל אדם עובר...
תודה לכם...
אבא אלחנן"
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית