גולש יקר.... לידיעתך
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק ו'
"אל תבכה עכשיו בוריס," אלחנן ניגב את דמעותיו. " רק עשיתי קפל בדף כדי שאדע למצוא את זה כשאצטרך". זה היה מזעזע! בוריס לא היה מסוגל להירגע...
"תראה בוריס, אני יודע כמה זה מפחיד, אני יודע כמה זה כואב... אני חיכיתי לזה, אבל כשזה מגיע...
אני לא יודע אם אני מוכן מבחינה רוחנית, אני גם לא יודע אם זה הפיתרון. אני רק יודע שזה הולך לקרות כי ככה החליט הקדוש ברוך הוא, אני לא נלחם. אני מוכן לזה וידעתי את זה מראש, אני גם בטוח שמחר אני... מ-חר א-ני כ-בר לא יהיה פה..."
אלחנן נרעד. בוריס ישב לידו, כולו מזיע ואדום. הדמעות כבר לא היו בשליטה.
אלחנן שתק רגע והמשיך "אני יודע בערך לקראת מה אני הולך, אבל אני מפחד... זה משהו שחיכיתי לו הרבה, חיכיתי להיגאל מהסבל. אבל כשזה כל כך קרוב... זה, זה מ - פ - ח - י - ד!..."
בוריס תפס בידיו של אביו, הוא אחז בהן בחזקה. פתאום הוא צעק "זה מפחיד! נכון אבא. זה מפפפפחיד! למה? למה אתה רוצה את זה??? למה למות??? מאיזה סבל אתה רוצה לברוח? תדבר, שתף אותי אבא! אתה סוגר את עצמך בתוך בועה ולא מוציא את זה החוצה, למה לסבול סתם???"
אלחנן התחיל לבכות, "א-תה לא מבין בו-רי-ס! אם אספר לך הסבל שלי יהיה יותר ג-דול. אתה תסבול יחד איתי... הידיעה שסיפרתי לך ואתה סובל בגל-לי תהרוג אותי! אני מ-ע-דיף למות בלי לעשות את זה...
אתה תדע את הסוד רק א-ח-רי שאני כבר יהיה במקום אחר... אתה לא תשכח אותי בו-רי-ס! תזכור שאני למעלה מסתכל ומנסה לשמור עליך, עד כמה שאפשר..."
"מה קורה פה?" הם הסתובבו בבהלה לעבר הדלת, שתי אחיות עמדו בכניסה, מאחוריהם עמד ארז.
הם שמעו את הצעקה של בוריס ובאו לראות מה קרה, זה היה מחזה מוזר ודי מפחיד. אלחנן שוכב במיטה רועד מבכי ובוריס יושב לידו כולו אדום, רטוב מזיעה ודמעות, מחזיק את ידיו של אביו.
אלחנן הסתכל עליהן ואמר "זה ב-ס-דר, אנחנו מסתדרים. זה פשוט מ... מהתרגשות... "
לאחיות זה לא היה נראה טוב והן ביקשו מבוריס לצאת ולתת לאלחנן להירגע ולנוח.
אלחנן ניסה למחות אבל בוריס כבר יצא מהחדר, הוא בעצמו היה צריך להירגע ולנוח...
בוריס נשכב על שורה של כיסאות שניצבה לאורך הקיר ממול דלת חדרו של אלחנן, ארז ניגש אליו. "מה קרה בוריס? מה עם אבא?" בוריס עצם את עיניו ושתק, ארז נלחץ. "בוריס! תענה לי כבר! מה קורה עם אבא???"
בוריס פקח את עיניו. פתאום הוא התיישב ואמר בשקט "אבא כתב צוואה... אבא הולך ל"... הוא השתנק, "אבא הולך, אבא הולך"... לא. הוא לא מסוגל לומר את זה... ארז התיישב לידו, "אבא הולך ל... ל..." ופתאום הוא לחש "למות?????????????????"
בוריס פרץ בבכי. הוא כבר היה חלש מאוד, כל התקפה של בכי התישה אותו עוד...
ארז נעמד, לפתע הסתובב ורץ לכיוון המעלית.
***
הפלאפון קיפץ על השולחן, שוב פעם הוא שכח והשאיר אותו על רטט.
"הלו", "נתן? זה ארז". "ממצב ארז? מה קרה אתה מתקשר באמצע הלימודים?" ארז שתק לרגע ואז אמר "היום היה לי זמן פנוי ונסעתי הביתה, פתאום היה טלפון מבית החולים. סיפור ארוך אבל בקיצור..." נתן לא הבין, "מה אמרו מבית החולים?" ארז היה קצר רוח, "נתן! אבא על סף מוות! אין לי זמן לדבר עכשיו. תודיע לכולם לטוס עכשיו לבית החולים!!!" נתן היה בהלם, "מההההההההההההה?????" צליל הניתוק ענה לו, ארז לא חיכה לתגובה שלו. כשארז בלחץ אי אפשר לדבר איתו יותר מדקה וחצי.
"אהההההה! דווקא לי הוא נתן לעשות את זה? למה אני זה שאמור לספר לכולם?" נתן לא שם לב שהוא צועק. עכשיו הוא צריך להזעיק את כולם לבית החולים, אין זמן.
***
בוריס עמד ליד אבא. בפתח עמדו כולם, לאף אחד לא היה אומץ להתקרב...
"ברוך", אלחנן היה צרוד, הרגע בוריס סיים לומר איתו ווידוי והוא היה מותש. הוא היחיד שאלחנן רצה אותו לידו, אפילו לא את אישתו. "בוא אלי ברוך", בוריס התכופף, אלחנן נשק לו, בוריס התחיל לבכות שוב. הוא נשק לאביו ואז התרומם, לא מפסיק לאחוז בידיו.
"אני עוזב פה ברוך, אבל תמיד תמיד אהיה לצידך!" אלחנן לחץ את ידיו בחזקה, "לא אעזוב אותך לרגע. תמיד תמיד איתך!"...
ראשו צנח על המיטה והוא עצם את עיניו...
טוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
המוניטור צפצף בחוזקה...
בוריס נפל על הרצפה מתעלף....
כולם נכנסו לחדר, אחד אחד הם קרעו קריעה... עם כל פיסת בד שנקרעת, נקרע גם הלב. הדמעות כבר לא שואלות אף אחד, הם זולגות ללא הפסקה...
דינה בכתה בשקט, היא כמעט נפלה והאחיות שבאו בעקבות צפצוף המוניטור הוציאו אותה מהחדר.
בוריס התעורר, מישהו ניסה לעזור לו אבל הוא דחה אותו.
הוא קם מהרצפה ונעמד ליד המיטה, הוא החזיק את ידיו של אבא ושתק. הדמעות לא הפסיקו לרגע...
פתאום הוא צעק-
"אאאאבבבבבבבבבבבבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!"
הוא נפל שוב...
שני רופאים נכנסו, כולם יצאו מהחדר.
בוריס קם. כמעט יצא מהחדר אבל אז חזר, הרופאים שתקו. הם לא היו מסוגלים לומר לו כלום...
הוא רכן לעבר אביו, פתאום תפס בידיו ולחש "אני אהיה חזק אבא! רק אל תעזוב אותי!"...
הוא נשק על מצחו ואז יצא מהחדר, רועד כולו...
שני הרופאים קבעו את מותו של אלחנן...
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית