שיחות נכנסות חינם באומן

1800550

סיפורים

צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים

פרק יד'

איגור נכנס לבית, "היא מתה." גריגורי הרים את ראשו מהמחשב, "מי מתה???" איגור סגר את הדלת "תקשיב בן, עכשיו חזרתי מישראל." "ישראל??? מה יש לך לעשות שם?"
"סיפור ארוך..." גריגורי כיבה את המחשב, "ספר..."
"אמממ... זה היה כך: בשנת 1975 גרתי בקייב, הייתי סטודנט ועבדתי בלילות. גרתי יחד עם חברתי – אמך בבניין בן שלוש קומות, מתחתי גרו זוג יהודים בני גילי.
כשהם התחתנו, אני כבר הייתי ראש מאפייה, לא היה קל להגיע לזה אבל עשיתי את זה מהר... הייתי קשוח ואכזרי, מהיר חשיבה ומהיר חימה.... איגור נהנה לשבח את עצמו...
"מראש מאפייה של סטודנטים משועממים ומופקרים הפכתי לפושע בקנה מידה ארצי... כוח השליטה שלי לא היה מבייש שום מפקד משטרה בכיר באוקראינה...
תמיד שמתי עין על דיאנה – היהודייה שגרה מתחתי, כל השנים חשבתי שיום אחד אהרוג את בעלה ואחטוף אותה. אבל אז הייתי סתם סטודנט פרוע, כשהם התחתנו כבר הייתי בעל כוח...
חודש אחרי שהם התחתנו יצא בעלה לרגל עבודתו להשתלמות במוסקבה, אני החלטתי לנצל את ההזדמנות..."
"מה??? אתה רוצה להגיד שבגדת בחברה שלך? באמא שלי???"
איגור זעם, "דוראק! אני הייתי ואהיה מלך המאפיות בכל אוקראינה! אני האיש החזק ביותר בקייב ווינצה ובכל סביבותיהן! מה שאני רוצה לעשות מותר לי. אף אחד לא יעצור אותי! אני החזק והשולט ולכן כל רצון שלי, אלו הזעיר ביותר – יעשה בשלמותו!...
תמיד סיפרתי לך שאמא מתה בתאונת דרכים. שיקרתי... למעשה, אני הוא זה שרצח אותה... לא היו לי הרבה ברירות, היא פטפטה יותר מידי עם חברותיה לעבודה, יום אחד גיליתי שהמידע זורם אל אחד המתחרים הגדולים שלי... הייתי מוכרח לסיים את זה...
גריגורי נדם...
"אני רואה שאתה בשוק... תבין גריגורי, כשאני אזקין ואמות, או שעוד לני זה... אמות מכדור שכוון ליברי על ידי המשטרה או אחד ממתחרי... אתה תהיה לראש מאפייה, תהיה חייב להיות קשוח! כדי לשרוד אתה צריך להתנתק... אם יום אחד אהיה זקן טיפש ואגלה סודות, לא יהיו לך הרבה ברירות... אתה תיקח אקדח ותסתום את פי. לנצח...!
אבל... עליך לזכור! אם יום אחד ארצח על ידי זר, אתה זה שיהיה הנוקם! אתה תהיה לבוז בעולם הפשע כולו וגם... גם בעיני המשטרה אם לא תמצא את הרוצח ותנקום בו את הנקמה הכואבת ביותר...!"
גריגורי התקומם "אתה אכזר ומורשע!"
"אני יודע... אבל לך אין ברירה, אתה תמשיך את דרכי... בגלל זה אני מתחיל לערב אותך בעסקי..."
"אל תהיה כל כך בטוח! תצטרך לספק לי סיבה רצינית באמת כדי שאצטרף לעסקים המפלצתיים שלך!"
"לא נתווכח עכשיו, הרי שנינו יודעים שעל הכבוד ובעושר לא תוותר,,, את ניהול ה"עסקים" אתה לא תשאיר למישהו אחר... חחח..."
"ואיך כל זה קשור לזאת שמתה?" גריגורי ניסה להחליף נושא.
"אה... כן. אני נדלקתי עליה וכשבעלה לא היה באזור נכנסתי אליה לבית, זה לא היה פשוט... חה חה! היא איימה עלי עם סכין מטבח... אבל אני באתי כדי לגרום לה לאהוב את הרעיון, היא הייתה חמודה מכדי להגיע למקרים לא נעימים... חה חה! ואני... אני הייתי מספיק מרושע כדי לגרום לה לרצות שוב... סידרתי לה עבודה עם משכורת טובה וגרמתי לה להיות תלויה בי... אם יש לך כוח וכסף – אתה משיג את הכל... שפכתי הרבה כסף ושכנועים על העסק המלוכלך הזה
לבעלה – אלחנן, היתה בעיית פוריות, כשהיא נכנסה להריון הוא חשב שהבעיה נפטרה... חה חה! הוא אמר שזה נס... הרופאים לא ידעו להסביר... רק אני ודיאנה ידענו איזה "נס" התרחש כאן...
עשרה ילדים נולדו לה, תשעה הם שלי.אין לי מושג איך הוא הצליח להביא ילד לעולם...
אין לי מושג איך, אבל בעלה עלה על זה...
הוא לא גילה לאף אחד ושמר ולא עשה עם זה כלום... אני במקומו הייתי רוצח אותה... כנראה הוא פחדן... חה חה! כשהוא מת – לפני שלושה שבועות, הוא גילה בצוואה את הסוד לבניו...
איך ששמעתי שהוא מת הגעתי לארץ, שני סוכנים שלי עשו עבודה טובה וכך ידעתי שהסוד התגלה. המידע זרם אלי וכך ידעתי שדיאנה הבינה שהבנים יודעים את הסוד והיא קיבלה התקף לב ומתה...
עכשיו, נשאר לי דבר אחד. אני רוצה את הבנים אלי. הם בחורים מבריקים אחד אחד!
אני בטוח שכשהם יגלו מי אני זה כבר יהיה עניין של זמן עד שהם יבואו איתי לאוקראינה... "
"אתה אלוף בלהרוס אנשים!" גריגורי חייך ברשעות, "אבל אל תהיה כל כך בטוח שזה ילך לך בקלות... אתה האדם שהרס את חייהם! אתה זה שגרמת לאמא שלהם לבגוד ולשני הוריהם יחד למות... הם לא יסלחו לך לעולם!"
איגור גירד בפדחתו בעצבנות, "עד שאני כל כך שמח אתה הורס לי את זה! אל תדאג, שום דבר לא יעצור אותי! אם הם לא יבואו מרצון אני אחטוף אותם ואעביר אותם למעבר הגבול המצרי... חה חה! ממצריים עד אוקראינה זה יהיה פשוט וקל! חה חה... אני לא אוותר עליהם לעולם! אני אקח אותם להיות העוזרים שלי ואז... אךךךך!... אז אהיה מלך המאפיות בכל אירופה! את הנשואים אולי אשאיר, אבל על שלושת הצעירים לא אוותר!"
"ומה איתי?" גריגורי נתן באביו מבט מאיים, אחרי דבריו של אביו הוא כבר לא סומך עליו בכלום.
"אל תדאג! נדבר על זה עוד... לבנתיים, אני משאיר אותך לנהל הכל . אני טס לישראל שבוע הבא, יחד איתי יבואו עוד חמישה סוכנים... אנחנו נתחיל להתארגן בימים הקרובים!"
***
הרב מנצור ישב בראש השולחן, מסביב ישבו עשרה אחים. תשעה בני גורל אחד ואחד, אולי ללא גורל...
"אני חושב... אם אתם לא רוצים להעלות תמיהות אצל אנשים, עליכם להתנהג כאילו אלחנן הוא כן אביכם.
אם תתנתקו ממנו אנשים ינסו לחשוב למה, כל מילה הכי קטנה שתאמר על ידיכם או על ידי אחרים תביא לפרסומים שונים ומשונים...
ברור שסבלתם מספיק עד עכשיו, אני בטוח שאתם לא מחפשים צרות נוספות...
***
מכשיר הקשר צפצף, ואסילי הרים את השפופרת.
"דא! כאן מארב 5" לחש.
"מארב 5, בטלו עכשיו את התוכנית וחיזרו אל המשרד מיד!"
"שטו?" ויטאלי היה בטוח שהוא לא שמע טוב. "לבטל את התוכנית? אתה בטוח?"
"אני חושב שהייתי די ברור..."
"בוס! לבטל את המארבים זה אומר לפספס את ההזדמנות האחרונה לחסל את סגן הנשיא לפני שהוא יטוס לארצות הברית!"
"סתום את הפה!" איגור צרח אל תוך המכשיר שבידיו, "אמרתי לבטל את הכל אז תבטל את הכל! אחרי שתסיימו להתפרק תבחר ארבעה סוכנים טובים ועלה אלי למשרד במהירות פאנימאייש?"
"חראשו..." לחש לאיטו, "עשר דקות אנחנו אצלך בוס..."
***
איגור נקש קלות על השולחן, "אני רוצה תוך שבוע דרכונים בשביל חמישתכם ואשרות כניסה לארץ גם בשבילי.
תוך שלושה ימים אני רוצה לדעת שיש מישהו בישראל שיחכה לנו מחוץ לשדה התעופה עם שתי מכוניות, שישה אקדחים, אפודי מגן, שישה קלאצ`ים. ברור?"
"אין בעיה! עוד היום הכל יהיה מסודר בישראל ועוד כמה ימים כבר הדרכונים והאשרות יהיו מוכנים."
איגור הדליק סיגריה, מביט בגבם של היוצאים. - הגב הזה לא יהיה יותר קיים אם אני לא אהיה בשבוע הבא בישראל...-
מעיף מבט בשעון הקיר הענק ואז קם, "עוד שבוע הציפורים בידי! הא הא! בעוד שבועות מספר אהפוך לראש הצוות המתוחכם ביותר בברית המועצות המתפוררת!"
"אז מה אתה מספר יונתן? אתה לא חוזר לישיבה?"
יונתן נשען על מעקה המרפסת, "תראה ארז, אני ללמוד – כבר לא מסוגל. אולי לעבוד..."
"וואלה... גם אני ככה. לא מסוגל יותר להתרכז בכלום! אתמול באתי לאוניברסיטה ולקחתי מהמעונות את כל הבגדים שלי, מחר אני מתחיל לחפש דירה."
"דירה" מה רע פה?"
"זיכרונות... לא מסוגל לחיות בבית שכל פסיעה אני נזכר במשהנו מאבא... נמאס לי לבכות... הכי קשה לי זה הזיכרונות מ... אם אפשר לקרוא לה כך... אמא..."
"כן... אי אפשר לזוז פה בלי לראות משהו שמזכיר... רציתי להכניס את הכל לחדר אחד ולנעול אבל בוריס לא מסכים, הוא מתעקש שלא יזוז כאן כלום... אני מבין אותו, תמיד הוא היה הכי קשור לאבא. אחרי שהכל התגלה הבנו למה... אבא הוא האדם היחיד בעולם שהוא יכול לחלום עליו, לנו גם אבא אין..."
"זו עוד סיבה שאני רוצה לצאת מכאן ולשכור דירה, אתה מבין? זה הבית שלו...
הבית, הרכב, חשבונות הבנק... הוא היורש היחיד של אבא... הוא גם היחיד שיהיה איכשהו מסוגל לרשת את אמא... אנחנו לא יכולים לקחת ממנו את מה שמגיע לו בדין צדק..."
"מה אתה אומר?" ארז ויונתן הסתובבו בבהלה, בוריס עמד שם.
"אלחנן הוא אבינו. הוא אבא שלי כמו שהוא האבא שלכם!" בוריס השתנק, "כבר דיברתי עם העורך דין. כל הרכוש יימכר וכולנו נתחלק בו. כולנו! כל האחים!"
"עזוב בוריס..." יונתן הביט בו בחמלה, "לא אתה זה שאשם במה שקרה, אמא אשמה ואנחנו לא רוצים חלק בירושה שלה! את הרכוש שאבא השאיר לא ניקח. הוא שלך בלבד! עזוב... הוא שלך."
"לא!!!" בוריס דפק על השולחן בכוח, "מי שלא יסכים לקחת חלק בירושה אני לא אדבר איתו לעולם! הדבר היחיד ששלי הוא הרכב שאבא קנה לי עוד לפני...
אתם תעזרו לי. את חשבונות הבנק נחלק בנינו, את הרכב יקבל אלי כי אין לו רכב. את הבית... בדברים של אבא לא ניגע, חדר העבודה שלו ישאר איך שהוא השאיר אותו.
את חדר השינה של אבא ואמא ואת חדר העבודה של אמא נרוקן, מה שאפשר למכור – נמכור. ומה שלא – נתרום לאיפה שהוא...
אתם תגורו איתי בבית. אתם לא תעזבו אותי! מי שיעזוב אותי... לא. הוא לא אח שלי..."
***
גלינג גלונג! הפעמון בכניסה צלצל.
בוריס קם אל הדלת, מסובב את המפתח ופותח אותה לרווחה.
"שלום!" בפתח עמד איש בשחור, "ארז נמצא?"
"דקה, אני אקרא לו. אתה יכול להיכנס לבנתיים."
"תודה."
***
בוריס נכנס למטבח, ארז נכנס לסלון עם האורח שלו ויונתן בחדרו מחליף נורה.
- מי זה האורח המוזר הזה? אולי חבר שלו מהאוניברסיטה?-
נעמד מאחורי הדלת, מנסה להאזין לשיחה...
***
"שלום ארז, אני פטר."
"נעים מאוד פטר, במה אפשר לעזור לך?"
"האמת, אין לי הרבה מה להגיד. הבאתי לך מעטפה ממישהו."
ארז הביט במעטפה בחשדנות, "ממי זה?"
יונתן נכנס לסלון, "ארז! אל תפתח את המעטפה. הסתבכנו מספיק ממעטפות בזמן האחרון..."
פטר הביט בו מופתע, "הסתבכתם? מה קרה?"
"זה לא עניינך." ארז הביט בו בכעס, "הסתבכנו מספיק ואנחנו לא מעוניינים במעטפות... מי שרוצה אותנו שיתקשר."
בוריס נכנס לסלון, "הי הי! הגזמתם לאלה! כולה איזה מכתב מבן אדם ואתם עושים מזה מעטפת נפץ..."
"יודע מה?" יונתן נעמד מול פטר, "פתח את המעטפה."
פטר התעצבן, "תגידו? מה אתם רוצים ממני? אני בסך הכל שליח! תחתמו לי על המסמך שקיבלתם את המעטפה ותשחררו אותי! יש לי הרבה עבודה היום..."
"מה אתה מתעצבן?" יונתן חייך חיוך מרגיז, "פתח את המעטפה ונחתום לך."
פטר נכנע, "שליח אחר היה זורק את זה על השולחן והולך או שמחזיר את המעטפה לשולח..." אמר תוך כדי שהוא פותח את המעטפה.
בוריס הביט בארז ויונתן, "מפגרים מדומיינים..." הוא נכנס אל המטבח וסגר את הדלת.
פטר הוציא מהמעטפה מכתב ושטר של חמישים שקלים. "זהו? אתה מאושר? טוב, תחתום ותן לי ללכת..."
ארז חתם על המסמך ופטר יצא מהבית בטריקת דלת. "שלום ולא להתראות!"
"ביי" ארז אפילו לא התנצל...
"אפשר להבין מה זה היה?" יונתן התיישב ליד ארז,
"זה היה... לא. אי אפשר להבין." ארז הביט בו וחייך.
"ברצינות. שמת לב כמה מוזר הוא?"
"כן..." ארז הרצין, "הוא ממש לא התנהג כמו שליח דואר!"
"נכון. שליח דואר לא נכנס לבית. הוא תמיד עומד בפתח, מוסר את המעטפה, מחתים והולך..."
"נכון. שליח דואר באמת לא היה פותח את המעטפה, הוא ממש לא התנהג כמו שליח. איך שראיתי אותו נהייתה לי הרגשה מוזרה..."
"גם לי. הגלל זה אמרתי לך לא לפתוח את המעטפה..."
יונתן הביט בו מהורהר, "שמת לב שהיה במעטפה גם כסף? מוזר! ..."
"טוב. בוא נראה מה האדון החשוב הזה כתב לנו..."
***
בוריס השעין את ראשו על זגוגית חלון המטבח, מציץ אל חניית הבית.
מישהו יוצא מהבניין, - בטח השליח הזה. איך הוא אמר שקוראים לו? פטר?—
בוריס רואה אותו ניגש אל מכונית אדומה, במכונית יושבים שני גברים מגודלים.
הם החליפו כמה מילים ואז השליח נכנס לרכב והם נסעו, בוריס לא היה בטוח אבל היה נדמה לו שהוא ראה בידי אחד מהם רובה...
***
לכבוד ארז ריס
שלום וברכה!
אני מנהל פרויקט חדש לעולים חדשים מברית המועצות.
בשביל הפרויקט דרושים לי אנשים צעירים דוברי רוסית, עברית ואנגלית.
המליצו לי עליך באוניברסיטה שבה אתה לומד.
אשמח מאוד אם תסכים לבוא למשרדי בכדי להתרשם מהעבודה המוצעת ומהשכר.
משרדי שוכן במקבץ הדיור החדש בשכונת בתרא, קצרין.
איגור וולק.
מנהל הפרויקטים לעולים חדשים בגולן.
נ.ב. הוספתי לך חמישים שקלים – דמי נסיעה הלוך חזור.

לתגובות לחץ כאן

ל- צידו האפל של הגורל

לסיפורים

לדף הבית