1800550
סיפורים
גרעין רקוב - סיפור בהמשכים
פרק ד'
"תראה, איך אמרת קוראים לך? איציק? איציק.
תחשוב, אני חוזר הביתה מתוכנית, מותש, עייף, אחרי עוד ויכוח עם הבוס...
אתם חושבים שכיף לי, משכורת, אהדה.... אבל תכלס´ אני עדיין תקוע אי שם בישיבה.
בימים שבהם ישבתי עם שלוימלה ולמדנו...
וכשאני מנסה להסביר לחבר חילוני מה זה הרגשה של להבין סוגיא, של לשבת עם החברים בסעודה שלישית ולשיר שירי נשמה. הם לא מבינים בכלל מה המטורף רוצה...
מפגישים אותי לא אחת עם כל חבר´ה שיצאו בשאלה...
נערים שאצל חלקם אתה רואה שבחיים לא היו חרדים באמת...
אבל אלה שלמדו ומספרים לי על ´איזה כיף היום´ אני מוריד אותם בשניה... שלא יספרו בובא מעיישעס.
אין להם אומץ ו...גם לי..... קשה לי לומר לך את זה אבל..." איציק הקשיב מרותק, רואה את הייסורים בעיניים, את הדמעות שהסתיר משה שדיבר ודיבר, שופך את ליבו בפני נער מבולבל "אבל...תשמע, איציק, אל תחשוב שאצלינו יותר קל.... בהתחלה תמיד תישאר דוס בעינייהם...
ואתה מתגעגע לשקט הישיבתי... אתה יודע, השם של התכנית גם קשור...
אתה מכיר את הפינה ´גרעין רקוב´? זו שבה אני מדבר על זמרים שעוד יצליחו בגדול. ההקדמה שתמיד אני פותח בה, לקוחה מ...ראש הישיבה שלי, כן, כן," הוא הביט באיציק המחוייך והחל לדקלם "אתם יודעים, גרעין ששותלים באדמה... נרקב ונרקב, עד שהוא נבקע ומתחיל להצמיח שורשים...
אז הנה עוד גרעין קשה לפיצוח שעד עכשיו הרקיב אבל מתחיל לבקוע...."
איציק געה בצחוק לעצמו, בשלב זה הצטרף גם משה לצחוקו. ואז, הרצין לפתע "איך המשגיח היה אומר במנגינה ´צדיק´ל, אולי עכשיו אתה מרגיש רקוב...
אבל זה שלב שמוכרח בצמיחה...חכה מעט אתה תרקיב עוד וגם תסדק ותשבר אבל זה התנאי לצמיחה´ ואני, אני ברחתי מהאדמה באמצע..." ...".