1800550
סיפורים
גן נעול - סיפור בהמשכים
פרק ג'
ראשו של דני נשמט לאחור. הוא נרדם סופסוף, הבעה מלאכית על פניו.
יאלי נכנסה נבוכה אל החדר, מותירה את הדלת פתוחה. יאיר הניח את הגיטרה לצידו, מביט בכוסות שבידה.
-כמה זמן את עומדת שם, ככה?
יאלי שתקה, מניחה את הכוסות על השידה. הוא התעלם משתיקתה,
-אין לי בעיה להשאר או לסוע הביתה. אחרי הכל, אתם המשפחה שלו, אני רק מתנדב פה.
-עם חומר תרבותי עשיר שכזה...גם לי לא הייתה בעיה.
הוא תהה כיצד לפרש את משפטה האחרון, פניה לא הביעו צחוק או עצב, ציניות או רצינות. הוא לקח את הכרך השישי מבית היוצר של רולינג והגיב ברצינות תהומית,
-לא יודע אם לקרוא לזה חומר תרבותי עשיר. זה וודאי לא ה-דבר שממלא את החלק התרבותי בחיי, עם כל הכבוד לרולינג, ויש לי...
היו מספר דקות של שתיקה. יאיר תר אחר הפרק בו אחז, יאלי ערבבה בחוזקה את כוס הקפה שלה.
-את יודעת מה?
-כן?
-תוכיחי בגרות אמיתית, תקראי את הסדרה כולה. רק אח"כ תוכלי לחוות דעה בדבר רמת הספר. בסדר?
-זה תנאי?
-זו משימה.
-אה?
יאיר חייך חיוך קטן, סוגר את הספר.
-אפשר לקרוא ליחס שלך לספר הזה, יחס סלחני מאד. ביחס לגישה שלי לכל הפוטריזם הזה, לפני שקראתיו.
-נשמע שהספר השפיע עליך קשות...
-יש בו משהו מענין. הוא עוסק מאד מרחוק בדברים שקשורים אלינו. הוא לא נטול הגיון, קשה להסביר את זה. עד שלא קוראים את זה...
-מה זאת אומרת?
-אני לא יודע אפילו אם הסופרת בעצמה מודעת למסרים שנלקחים מהסיפור, אבל אני חושב שאפשר לראות בו המון. קחי למשל את הפילוג הגס בין אלה שזכו להיות קוסמים לבין מוגלגים, חסרי ייחוס. היא מדגישה את זה שם מאד...
אומרים שקוראי פוטר מתחלקים לשני חלקים; אלה שקוראים את הספר בגאוות יחידה, דמיונם הפורה משלה אותם כי אכן, זכו להיות בוגרי הוגוורטס ובמחי מטה; הצלחת שמולם תתרומם ותתעופף ישירות לכיור.
ו...כן, יש את הנחיתיים; אלה שקוראים את הספר בתחושת החמצה וקנאות כי לנצח יהיו מעבר למתרס. כוחות קסם הם לא התחום שלהם.
-נחיתיים? הייתי אומרת ריאליים...
-כשאת בתוך הספר, נורא מרגיז להרגיש מחוץ לענינים. או שאת שם, או שלא.
-אז הייחוס המוגלגי הזכיר לך את הפילוג אצלנו?
-ממש כך. הצורה בה מאלפוי משפיל למשל את הרמיוני, על עצם היותה בוצדמית.
-בוצ-מה?
-נו, לא קראת את הספר...קשה לי כך לנתח אותו.
-מצטערת. לא ניחנתי ברוח הקודש לרדת לעומק המושגים שהרולינג הזו מגרילה...
-בוצדמי זה אדם שיש לו כוחות קסם אבל במקור יש לו במשפחה גם חלק מוגלגי חסר ייחוס קוסמי.
-חצי חצי כזה.
-בדיוק.
-אז זהו, אחד הסנובישרים שם, מאלפוי שמו, לא פוסק מלהקניט אותה שם. וזו רק דוגמא קטנה לכל מערך "תורת היחסות" שהיא הצליחה לבנות משלה.
יאלי הביטה בשעונה בבהלה, מחוגי השעון התקדמו לאט אבל בטוח; השעה הייתה מאוחרת לכל הדעות.
מחשבות מוזרות התרוצצו במוחה, תהתה לעצמה מהו הדבר הנכון לעשות ברגעים אלו. מצד אחד, הרי וודאי הוא שלא ישארו שם יחד. מאידך, יהיה מביך לשלחו כעת הביתה והכי גרוע יהיה אם היא בעצמה תכנס לביתה בשעה כזו...
יאיר כמו קרא את מחשבותיה,
-נסחפנו קצת.
-כן...
-אני חושב שאני אשוב לישיבה. שם אף אחד לא ישאל אותי מה מעשי בשעות אלו...
-רעיון טוב. אמא שלי מאד רגישה לרעש, היא תתעורר ברגע שאפתח את הדלת ובאמת שלא יהיה בידי הסבר הגיוני לאיחור הזה. אתה לכאורה בכלל לא אמור להיות פה.
יאיר צחק צחוק עייף, אורז את דבריו.
-נסחפנו. ג'יי קיי חייבת לי מעשרות מהמליונים שלה על היחצנו"ת שאני עושה לה, ימים כלילות...
-חוששני שרק למען הפייריות שבדבר אאלץ לשבת לקרוא את העלי באבא הזה.
הוא רכס את התיק והתרומם ממקום מושבו,
-עלי באבא, אה?
-על שבעים שודדיו.
-נחיה ונראה. לילה טוב...?
-יאלי.
-יאלי? מה זה יאלי?
-חיבה ליעלי, איכשהו.
-שיהיה. לילה טוב, כל טוב!
הוא נשק למזוזה, פוסע במהירות במסדרון. היא עמדה שם, פניה מוארות חלקית מהאור שבמסדרון. הקפה שביד כ"כ קר כעת. מאוחר נורא.
היא לבד עם דני, דני משתעל.
אוף. פתאום קר.
@
עקביה של שרי נשמעו היטב על רצפת הפרקט, היא יצאה מחדרה לכיוון המראה הגדולה שבכניסת הבית.
אמה עמדה שם, מנקה עלה אחר עלה בעציץ המשתלשל מהתקרה, הצעצוע האישי שלה זה מכבר שנים.
שרי הביטה בעצמה שוב ושוב, על פניה היה ניכר כי לא הייתה מרוצה מהמראה שניבט אליה מהמראה.
אמה עצרה לרגע מההברקה, מביטה בה במבט בוחן.
-נורא יפה לך המייק-אפ הזה. את יודעת?
-כן.
-גם הג'קט הזה משהו.
-נכון.
-אני צריכה להחמיא עוד כדי שתחייכי?
שרי בחנה את דמותה שוב במראה, מיטיבה את תסרוקתה.
-זה לא קשור אמא. אני יודעת שאני נראית בסדר גמור. אפילו יותר מבסדר בשביל חתונה.
-נו...
-אני פשוט...אני פשוט חושבת ש...כאילו, אני לא יודעת איך להסביר את זה. כאילו..., זה לא מה שהיה בפגישה-שתיים הראשונות.
-למה את מתכוונת שרי?
-ההתלהבות קצת פגה. מה שאמור להיות ההפך בעצם. פגישה רביעית הייתה אמורה להיות כבר וואו.
-והיא לא?
-אני לא יודעת מה היא תהיה. אבל...
-אוח נו, שרי. את מדברת שטויות. תראי איזה בחור מקסים הוא, כמה שמענו עליו. המשפחה, הייחוס. תראי, זה לא דבר שמקבלים כל יום!
"המשפחה, הייחוס." שרי חזרה אחריה כהד, צל של זלזול על פניה.
-את יודעת שזה חשוב לנו נורא.
-גם אני לא רוצה להנשא לסתם בחור. אבל עצם היותו 'מושלם' עפ"י כל הפרמטרים החיצוניים הללו, עדין לא הופך אותו להיות המועמד האולטמטיבי עבורי.
-לא הכרחנו אותך לצאת איתו. את בחרת להמשיך הלאה, שריל'ה.
-אני רק משתפת אותך בלבטים שלי.
-קרה משהו בפגישה האחרונה שכך שינית את דעתך עליו?
זכרון הפגישה המביכה ההיא, בה יאיר הבין מן הסתם לבד, כי אי שם בילדותה עברה טיפול פסיכולוגי, עלה בה שוב. טיפול פסיכולוגי...
זה היה הרי בסך הכל מעין טיפול שנמשך מספר חודשים בהם נפגשה עם פסיכולוגית חביבה שסייעה לה להתגבר על המשבר ההוא. לא שהיא באמת סבלה מבעיה אמיתית. אז...מדוע בכל זאת סירבה לדבר עמו על כך?,
יאיר בעצמו צידד לטובת הטיפול הפסיכולוגי...אולי כעת הוא חושב שהיא זקוקה לטיפול רק מעצם העובדה כי היא חושבת שטראומה כזו אינה דורשת טיפול?
-שרי?
-אה?
-קרה משהו בפגישה.
-למה את חושבת ככה?
-כי את בוהה במראה כבר כמה דקות בלי לענות לי!
-זה המייקאפ, תראי, הוא לכלך לי את הצוורון.
-שרי!
-מה?
גברת מקלר נעצה את עיניה בביתה, היה זה אותו המבט ממנו לא ניתן להתחמק.
שרי פלטה אנחה.
-נו, סיפרתי לו איכשהו על מה שקרה לי אז בכיתה ג'...כשראיתי את דבי ז"ל טובעת וכל זה...
אמה פערה את פיה,
-אמרת לו שהיית בטיפול?!
-מה פתאום! ואם לא יצא מזה כלום?
-אוי שרי. מה יהיה?
-לא יהיה כלום. את רואה שהוא נתן אור ירוק לפגישה נוספת.
-כן אבל נו, אולי הוא רק רוצה לתת לך הזדמנות אחרונה?
-אולי.
-לא טוב, לא טוב עשית.
-יש לך הסבר הגיוני אחר לבחור ששואל למה את נרתעת מלהפגש בטיילת?
-אני יודעת מה...היית מקשקשת לו משהו על הפן...שאת חוששת שיהרס לך בלחות של הטיילת...
@
יאיר שקל בדעתו האם להלחם בשניצל הקשוח או בכל זאת לרדת לפיצריה שממול. מצד אחד, קר שם בחוץ. מצד שני, אכילת השניצל כרוכה בקושי רב. מצד שלישי, הוא עלול להתעכב שם בתור ולאחר לסדר..., מצד רביעי אולי אכילת השניצל עצמה תקח יותר זמן מ--
הטלפון רטט בכיסו. הוא יצא במהירות מחדר האוכל, מתפלא על עצמו כיצד זה שלא השאיר את המכשיר בחדרו.
על הצג הייתה שיחה בלתי מזוהה. ומעבר לקו נשמע קולו הבטוח של מר מקלר.
-יאיר?
-אההממ..שלום, שלום עליכם!
-מה שלומך?
-ברוך השם, יום יום. במה זכיתי?
-אה...רק רציתי לברר איתך בהקשר למחנה. מה קורה באמת? למה אני לא רואה אותך ברשימת המדריכים?
-אתה מדבר על המחנה שיתקיים עוד שבועיים?
-נכון.
-אני באמצע זמן...אני לא יכול לעזוב ככה.
-אני יכול להבין אותך...אני רק מנסה לחשוב, מי יסע עם דני במקומך. ויותר מכך, האם דני בכלל יסכים לסוע עם מישהו אחר?
-אני מאד מקווה שהוא יתפשר על מישהו אחר...אני בתקופה קצת רצינית ועמוסה, אתם יודעים...
היה רגע של שתיקה, מביך משהו.
"אההמ...כן, וודאי, זה לא קשור זה לזה..." השיב לו מקלר בחיוך.
-אם כך, אני אחשוב שוב על הענין ואראה אולי כן אוכל להרשות לעצמי. אשיב לך תשובה בימים הקרובים. בסיידר?
-בסיידר גמור, יאיר. 'שכוייח!
-שטויות...כל טוב, להת'.
@
השעה היא כבר 2 לפנות בוקר. מאוחר לה נורא.
משהו בלתי מוסבר מושך אותה לקרוא דף ועוד דף. לא מאמינה על עצמה. היא, יאלי, קוראת הארי פוטר.
בין קטע למשנהו, המחשבות רצות במוחה. בכל זאת, יש משהו מענין בספר הזה. הוא לא סתם דיבר, יאיר.
אבל אולי היא קוראת רק כי הוא המליץ, ולא משנה גם אם היה מדובר בספר בישול?
שטויות, בנים לא ממליצים על ספרי בישול.
שטויות, היא הייתה קוראת גם ספר הסטוריה בהמלצתו. היא יודעת.
שטויות, אז מה אם המספר שלו שמור אצלך כ'המתנדב של יאיר'?, את לא באמת חייבת לספר לו ש"קיבלתי את המלצתך ונהנתי!"
אילו מן מחשבות עולות בך, יאלי?
הפוטר הזה, באמת גורם לך להיות מדומיינת. די, לכי לישון.