1800550
סיפורים
דמעות - סיפור בהמשכים
פרק י'
הטלפון קרע את חוט מחשבותיה- היא ענתה לו.
-"הלו?"
-"שלום, כבי?"
-"מדברת"
היא כר זיהתה את הקול, ייחלה שלא תשמע אותו לנצח, אבל אין ברירה. היא כבר ענתה. כעת
עליה להתמודד.
"כן, טוב, זה שוב אני". וכמו התנבאה הוסיפה: "אני יודעת שאת לא בדיוק מאושרת לשמוע
אותי, אמא שלך כבר דיברה איתי וענתה לי את התשובה הסופית שלך, למרות שלמען האמת אני
לא מבינה.."
-"תקשיבי..." ניסתה כבי את כוחה אבל זו המשיכה, לא מייחסת כלל חשיבות לרגשותיה של
כבי.
-"תראי, אני לא מתקשרת לשנכע. בעלי והוא חברים טובים, את יודעת. אני בסה"כ צעירה,
לא מכירה בבקיאות את עולם השידוכים. אבל הוא- הוא בחור מעולה והוא רק ביקש ממני
למסור לך שהוא רוצה איתך עוד פגישה אחת וזהו. רק אחרי הפגישה הזאת הוא רוצה
שתחליטי. מה את יודעת? תנסי, לא עולה כסף לנסות. את כבר מכירה אותו פחות או יותר.
זה לא סוג פגישה ראשונה ושנייה שיש ממש הבדלים ביניהם. ואם הוא יוכל לחדש לך משהו,
מה אכפת לך. בבקשה, רק תנסי.
אני לא יודעת מה בדיוק נחת עליו אבל כך הוא ביקש מני לומר לך למרות שלי אישית ממש
לא נעים ללחוץ, גם אני לא אהבתי שלוחצים עלי, בסוף התחתנתי דווקא עם זה שפסלתי,
עשיתי עוד פגישה וראיתי צדדים שלא ראיתי קודם. את מבינה? לפעמים שווה את המאמץ
אפילו אם קשה.
אז זהו, אני את שלי אמרתי. בסה"כ אני ממלאת את בקשתו, עכשיו זה שיקול שלך. מה את
אומרת?".
כבי הייתה המומה, למתקפה כזאת לא ציפתה. אבל יותר מכל השתלט עליה יצר הסקרנות, למה?
למה הוא רוצה עוד פגישה? מה יגיד לה? לא הספיק לו עד היום?
היא הנהנה בראשה לאות הן. כן. היא תלך לעוד פגישה ולו בכדי לראות מה יש לו לומר.
כמו שהיא אומרת, מה עוד יש לה להפסיד?!?
-"נו? מה את אומרת?"
-"הא" ענתה כבי, שכחה שהצד השני לא רואה את תגובתה.
-"בסדר, ניפגש".
-"אני אתאם איתך כבר יותר מאוחר על מיקום ושעה" שמעה כבי את הצד השני ממהר להודיע.
כמה מילות שלום אחרונות והשיחה נותקה.
כבי עדיין בהתה, מיליוני מחשבות מתרוצצות בראשה. היא נפנתה חזרה לסלון, ממהרת לבשר
לאמא את הבשורה החדשה, בולמת בכך עוד מסע ארוך של ויכוחים חסרי טעם.
****
רות ניתקה את הטלפון באנחת רווחה.
המשפטים הרבים שירתה ללא הפסקה הקשו עליה מעט. היא התרוממה בקושי, מחזיקה את בטנה,
מהלכת למטבח לשתות כוס מים.
-"אוי, מה יהיה איתו?" שאלה את עצמה.
היא בסך הכול הכירה אותו משהו כמו שמונה חודשים. הוא היה בשבת שבע ברכות שלה והיא
שהוא חבר טוב של אברימי- בעלה. אבל היה נדמה לה שהוא השתנה לאחרונה. משהו קרה לו,
היא לא ידעה להסביר בדיוק מה.
הוא הגיע להתארח אצלם לפני שבועיים לשבת והיא ראתה תוגה בעיניו, כאילו משהו כבוי
בהם. אז- בשבת נפלה ההחלטה להציע אותו לשבי- חברת אחותה, אז- כשיא החלה להכיר אותו
טוב יותר ידעה בוודאות שהשתנה.
היא התיישבה שוב על הספה, לקחת את הטלפון ונפנתה לחייג את המספר שהפך להיות פחות זר
לאחרונה, רצתה להחזיר תשובות ליהונתן המחכה.
***
"אברימי תעשה לי טובה! אני רוצה למצוא מלון שקט, לא בשום גן מכל צורה שהוא, בטח שלא
בגן הורדים!".
אברימי נסוג לאחור, הוא ניסה לפצח כמה פעמים את יהונתן אך הדבר לא עלה בידו.
-"אוף אתה בחור עקשן!"
-"אני יודע. ובקרה אני דומה לעוד מישהו שאני מכיר" ענתה יהונתן בציניות.
-"לפחות הציניות שאתה משלח מידי פעם לא השתנתה לך" ענה לו אברימי באותה המטבע.
=""לפחות הציניות" משמע שבשאר הדברים השתניתי? רוצה לדבר על זה?"
אברימי שתק. הוא לא רצה להעלות נושאים כאובים ליהונתן, הוא הרגיש שמדובר בנושא
כואב.
אבל יהונתן לא הרפה.
-"גם אתה חושבת שהשתניתי??!" שאל / קבע.
אברימי הנהן והמשיך:
-"אתה יודע שכל כולם חושבים, אתה חזרת להיות כמו אחרי המקרה של יוסי" הטיח בו.
מבטו של יהונתן נעשה קר, מפוחד, הוא עצם את עיניו ודוק שקפקף כיסה אותם. הוא החזיק
את פניו בידיו ולאחר קם במהירות, מלמל שלום חפוז לאברימי והתרחק מזירת בית המדרש,
נבלע בין הבחורים שעמדו בפתח.
אברימי התיישב בעמדתו של יהונתן. הגמרא הייתה פתוחה במסכת בבא קמא. בסוגיה הקשה של
זה נהנה וזה לא חסר, סוגיה שיהונתן ניסה ליישב. הוא קרא שתי שורות וסגר את הגמרא.
ללמוד- הוא כבר לא יוכל עכשיו.
הטלפון רטט בכיס חליפתו, הוא הוציא אותו והסתכל.
<נתקבלה הודעה חדשה>
"תחזור אלי כשתוכל."
הוא מהיר לצאת בעקבות יהונתן, משהיה בחוץ חייג לאשתו.
-"כן רות?"
-"היי אברימי, מה שלומך?"
-"ברוך ה', כרגיל"
-"תראה, אני לא רוצה להפריע, אבל דיברת עם יהונתן לגבי המיקום?"
-"אמממ התחלתי לדון איתו בנושא"
-"ו.."
אברימי ניסה להתחמק, אבל ידע שרות קוראת אותו מרחוק, אפילו בטלפון. לפחות הוא מנסה,
עושה מה שנקרא "השתדלוס" חשב.
-"השיחה נקטעה". פסקה רות.
אברימי השיב לה בחיוב.
-"בעקבות?"
רות הייתה ישירה, לפעמים ישירה מידי. הפעם היה קשה לאברימי להודות, הוא נתפס
בקלקלתו.
הוא החליט להודות. הרי ממילא היא תוציא ממנו את האמת במוקדם או במאוחר.
-"השיחה התגלגלה ואז---
הזכרתי לו את המקרה של יוסי" פלט במהירות.
רות נאנחה.
-"הוא עדיין לא התגבר על זה אפילו שכבר עבר יותר משנה!" התגונן.
-"אברימי, יש דברים שאף פעם לא מתגברים עליהם. הלוואי ולא נתנסה."
הם החליפו עוד מספר מילים ואברימי שב לבית המדרש.
"הוא חייב להבין את הסוגיה הזאת היום" היה נחוש בדעתו.
***
-"גוד מורנינג" קראה ג'ודי תוך כדי פתיחת הווילונות הכבדים בחדרה של מיכל.
מיכל מתחה ידיה ופיהקה, היא הרגישה ממש כמו נסיכה מהאגדות על המיטה הרחבה הזו.
כשהגיעה לביתה של ג'ודי רוזנבלום לא חלמה שכך ייראה ביתה, סליחה. היא התכוונה:
הווילה שלה.
אתמול הייתה עייפה מכדי להביט סביבה, אבל עכשיו ראתה את החדר הגדול והמרווח.
המיטה שלה עמדה באמצע החדר, סמוכה לקיר.
ממול עמדה לה שידה רחבה גדולה מעץ מהגוני עמוק ומעליה התנוססה מראה ארוכה וגבוהה
עטורת פיתוחים סביבה.
נרות רבים בגדלים וריחות שונים סבבו את החדר אפילו פינה אחת לא הוזנחה.
בצד ימין עמד לו ארוך גדול וכבד, כולם מאותו העץ, הכול מאותם הפיתוחים, ממש סט
מושלם. סט מהאגדות.
ג'ודי היתה חברה של אמה עוד מהימים בהם גרו בבורו פארק, הם היו שכנות טובות וחברות
בלב ונפש.
ג'קי- בעלה של ג'ודי עבד בחברת הייטק גדולה ואילו ג'ודי היתה מבלה עם הילדים ועם
האמה.
כשמשפחתה של מכיל עברה לישראל לגו'די היה קשה לקבל זאת. היא הפסידה את חברתה הטובה
ביותר, אך בד בבד הם המשיכו לשמור על קשר.
מאז עברו הרבה מים בכנרת...