רוצה לקבל את החדשות והנייעס היישר למכשירך?

1800550

סיפורים

הגלדיאטור היהודי - סיפור בהמשכים

פרק ה'

אור השחר זרח, חואן לבש את בגדיו ופתח את דלת חדרו כדי שיכנס מעט אויר צח לחדר, בפתח החדר ניצב אדם לבוש מדים כחולים וכובע רחב תיתורה על ראשו, חואן תמה למראהו ופנה אליו "מה יבקש אדוני?", אני הוא שהוצבתי מעם הקיסר לשרת אותך לכל אשר תחפוץ השיב, במה ירצה אדוני לסעוד את לבו?

"איני חפץ בדבר", השיבו חואן, "רצוני לדבר בדחיפות עם הקיסר ירום הודו".

לדבר עם הקיסר? בשעה כזו? לזאת איני יכול לסייע בעדך, אך המתן נא כמה שעות וארצה את דבריך בפני הממונים עלי ונראה מה ישיבו אותי.

אכן זאת אעשה השיבו חואן והמתין בקוצר רוח לבאות.

הניצב לשרתו פנה לממונים עליו ושטח את בקשת חואן בפניהם, הם השיבוהו בקצרה, אמור לו ל"גיבור העל" כי לא יוכל לראותו הקיסר ביום זה, הן צריך הוא להיפרד לשלום מכל גיבורי הממלכה שבאו מכל קצוות המדינה ועשו את הלילה בארמונו, לכן ימתין הוא עד מחר בערב לפגישה המיועדת לו עם הקיסר ועם העלמה יוליאנה.

שב הניצב לחואן ומסר לו את הדברים, נצטער חואן והשיב, אם אין ברירה, אמתין לפגישתי.

יומיים ישב חואן ללא מעש בחדרו, כל דקה נדמתה לו כנצח, חישב וחישב הוא כיצד יודיע לקיסר כי בן הוא לעם היהודי וכי לא יוכל לשאת את העלמה יוליאנה לאישה.

עת הפגישה הגיע, חואן לבש את בגדי החמודות שלו, עטה על כתפיו את אדרתו המשובחת, והוא והניצב עליו לשמשו פסעו אל עבר אולם הארמון על מנת לפגוש בקיסר ובביתו, נכנסו הם בפתחו של האולם, משרת לבוש מחלצות וסינור קטיפה כרוך לו למותניו הובילם לעבר חצר הארמון, החצר הייתה כגן רווה, וילאות משי שלובים בחריות דקל ניצבו בפתחה של החצר, במרכזה בריכת מים זכים עם דגי נוי בשלל גוונים, ואכסדרת עץ תלויה על עמודי שיש לבן פרוסה הייתה מעל להצל מהשמש הקופחת, רוח קרירה נשבה בחצר עת פסע חואן אל עבר שולחן השיש הבוהק בו הסבו לוציוס ויוליאנה ביתו.

נרגש כולו, חואן קד מלא קומתו, למול הקיסר ולמול יוליאנה, לוציוס הורה לו כי יקרב אליו ויסב עימהם לשולחן.

חואן הודה לקיסר מכל לבו, והצטרף לשבת עימהם, לוציוס שהבחין כי נרגש הוא עד מאוד, הגיש לו כוס מלאה עד גדותיה ביין לבן משובח ואמר לו שתה ילדי, חואן הריק שליש הכוס אלי קרבו ונרגע קמעה, כשראה לוציוס כי הוטב לו, החל לדבר עמו.

"חייב אני לציין כי נמלאתי התפעלות מניהול הקרב על ידך, ניהלת קרב מרשים ועיקש כבקיא ורגיל, לא נרתעת מלהמשיך בקרב אף שהיית פצוע וזב דם ובמהלך מבריק ומהיר גברת על יריבך שאף הוא לא היה קטלא קניא.

"כיצד זה יודע הינך את תורת הלחימה הידועה בדרך כלל לגיבורי הממלכה, על בורייה?", שאל.

חואן נכלם מעט מהשבחים אותם הרעיף הקיסר על ראשו והשיב בלחש, זה שנים שאני וחבריי נלחמים בקרב חרבות, יום יום במשך שעות רבות התאמנתי בקרבות, דבר שאני מאוד אוהב ומעריץ ועם השנים רכשתי את תורת הלחימה על כל טכסיסה.

יוליאנה לא הסירה לרגע את מבטה מחואן, ניכר היה עליה כי מעריצה היא אותו, את כוחו, את עיקשותו ואת היותו עלם גבה קומה, מרשים, יפה תואר ויפה מראה.

לוציוס המשיך לשוחח עמו רבות על דא ועל הא, ברגע של שקט, פנה אליו חואן ואמר, אדוני הקיסר, כאדם החולש על מלכות ספרד המפוארה כולה בחכמה ובעוז זה שנים, האוכל לשאול את אדוני ירום הודו שאלה שנשאלתי והיא מטרידה את מנוחתי זמן רב?

"שאל ילדי, שאל" השיבו לוציוס, וחואן פתח וסיפר.

"אדם אמיד ומכובד כבן 20 שנה, דר היה עם הוריו המתבגרים בקצה העיר, סמוך ונראה ליער. מידי כמה ימים היו מטרידים את מנוחתו העוברים ושבים ביער, נכנסים היו הם לחצרו, נוטלים דברים ללא רשותו ואף לא פעם ליסטים נכנסו לביתו ואיימו עליו כי אם לא ייתן להם את כל אשר לו, יהרגו הם אותו ואת משפחתו על אתר.

"שכנו היה אדם חזק ואמיץ, ובכל פעם שהיו מאיימים על חיי חברו, היה מופיע הוא ובחירוף נפש, היה מגן עליו ועל בני ביתו לבל יעשו עימהם רעה, כך במשך המון שנים, בכל פעם שמישהו קם לרעה על אותו אמיד, שכנו לא היה מהסס ומייד היה בא ומצילו.

"אחר שנים שאל אותו אדם את שכנו, במה אוכל לגמול לך על כל הטובות והחסדים שעשית עימי, ועל זה שהצלת אותי ואת בני ביתי לא פעם, ממות בטוח?

"ענה הוא לו, לא תיתן לי דבר, רק מאהבתי הרבה אליך עשיתי עמך כה, ואם תרצה לגמול לי, חזק את אהבתנו ולא תישא לך לאישה אלא את ביתי האהובה.

"זאת אעשה! נשבע האיש, הן את חיי ואת חיי משפחתי לך אני חב, אך היות ועסקים לי כעת במדינת הים, אסע למשך חצי שנה וכשאשוב, אקיים את הבטחתי לאלתר ואת ביתך אשא לי לאישה.

"נסע אותו אמיד למדינת הים ועשה חיל בעסקיו, מארחו במדינת הים שהכירו כאדם אמיד וישר, ושמע ממנו כי טרם נישא לאישה, הציע לו את ביתו שהייתה חכמה ונאה במאוד מאוד.

"שמח הוא על ההצעה כמוצא שלל רב, הן בת עשירים היא, חכמה ונאה מאוד ומה יבקש יותר מזה?

"אך טרם שהשיבו לחיוב, נזכר הוא בשבועה שאותה נשבע לשכנו-מצילו ולא ידע מה עליו לעשות, האם יפר הוא את השבועה ולא יזכור לשכנו את כל אשר גמל עימו לטובה וכך יישא את בת מארחו הנאה? או שמא עליו לוותר על הצעה מפתה זו ולהיות נאמן לשבועתו שנשבע, לשאת את בת שכנו לאישה?

"בהתלבטו בעניין זה, שלח הוא לי איגרת ארוכה, בה פרט את כל שציינתי ומצפה הוא לתשובתי, וטרם שאשיבנו דבר, אשמח לשמוע את דעתו של הקיסר ירום הודו בעניין זה".

בשמוע לוציוס את דברי חואן, נמלא זעם ופניו האדימו.

"איכה יעלה על דעת אותו אמיד להפר את שבועתו אשר נשבע לשכנו שהצילו ממות!? ומה מקום לשאלה יש פה?? אין זו אלא שהוא אדם מושחת וחסר לב, בן מוות הוא! לא די שחושב הוא לכפור בטובתו של חברו, חושב הוא אף להפר את שבועת פיו? כזאת לא יעשה! אם היה עומד הוא לפני ברגע זה, את ראשו הייתי עורף על אתר!" סיים לוציוס בחמת זעם.

חואן המתין מעט עד שחמת הקיסר שככה ואז פנה אל לוציוס בקול רועד.

"כבוד הקיסר ירום הודו, אני הוא אותו שכן שנשבעתי למצילי כי אשא לאישה אך ורק את ביתו...., בן אני לעם היהודי, אשר נתון למשיסה זה שנים רבות בידי אומות העולם, ואלוקינו השומר עלינו לאורך כל הדורות מידי כל העומדים לכלותנו, ציווה עלינו שלא נישא לאישה אלא בת מעמו-עם ישראל, ואמנם אני אינני מאמין כלל באלוקים זה ובדתו ואינני חי כיהודי זה שנים, אולם אמש בחלומי, הופיעה אימי מנוחתה עדן וציוותה לי, כי לא אנטוש את עמי וכי לא אשא לאישה בת שאינה מבני ישראל ולא אפר את השבועה שנשבענו לאלוקינו-מושיענו למרגלות הר סיני, ועל ציוויה של אימי לא אוכל לעבור..."

חואן סיים את דבריו ופני הקיסר חוורו מתדהמה ומכעס, "בן הינך לעם היהודי?? ולכן לא תוכל לשאת את יוליאנה ביתי לאישה?? אם אכן נכון הדבר, איכה מלאך ליבך להציע את השתתפותך בקרב הגדול, הן גיבורי הממלכה נהרגו רובם בזה אחר זה ואת הגיבור הגדול מכולם, הרגת אתה במו ידיך ועתה אתה בא אלי ואומר 'איני יכול לשאת את ביתך?', בוש והכלם!! כך לא נוהגים! לא אסבול זאת!"

לתגובות לחץ כאן

ל- כל הפרקים

לסיפורים

לדף הבית