נכנסות חינם בחו"ל

1800550

סיפורים

הגלדיאטור היהודי - סיפור בהמשכים

פרק ב'

כשהגרוע מכל קרה וברננדה נפטרה, הוא ואביו נשברו עד מאוד בנפשם, והיו מבכים את זכרה חודשים רבים.

אך בעוד האבא הסתגר בתוך עצמו וקיבל עליו את הדין באהבה ובהכנעה כלפי הבורא, התרעם חואן כלפי מי שאמר והיה העולם, ותחת אשר ביקשה אותו אימו שילך בדרך ישראל סבא, הוא התרחק רבות מדרך התורה, חבר לשכניו הגויים ואט אט למד ממעשיהם והחל נוהג הוא כמותם בחייו.

אביו דון אלפאנדרו לא די שהתאבל על אשת חיקו יום וליל, נתווסף לו אף צער זה, שהיה לא פחות בעניו, איך דווקא הוא המייצג בעירו את ענייני הדת, ייצא בנו לתרבות רעה?

בתחילה היה מדבר הוא על ליבו יום יום, אך משראה כי דבריו נופלים על אוזניים אטומות, הניח לו, סבר הוא כי רק יוסף לחטא אם ימשיך הוא לדבר על לבו.

כעת חואן היה כבן עשרים שנה, איש גבה קומה, יפה תואר, עיניו גדולות ותכולות היו כשל אימו ע"ה ושיער ארוך וזהוב נח על כתפיו החסונות.

אביו ידע את נפש בנו המחמדת את קרב החרבות, הן כל לילה היה שומע הוא את צחצוחי החרבות הנשמעים מעבר לביתו וידע גם ידע כי בנו חואן תמיד נוהג להיות שם עם חבר מרעיו הנוכרים, בוכה היה הוא על דבר זה רבות, אולם כעת ששמע הוא את כרוז הקיסר לוציוס, נפחד הוא שבעתיים, בודאי ישמע זאת בני וירצה לשים פניו את עבר ארמון הקיסר, להראות את כוחו בקרב.

והיה אם יפסיד הוא, לבטח יפצע עד זוב דם ואולי ימות ואם ינחל הצלחה יהיה מוכרח הוא לשאת את בת הקיסר לאישה שכן יהיה זה בזיון הקיסר אם יסרב. איך נפשי תעמוד בזה, שבני היוצא מחלצי, יישא נכרית לאישה? מירר בבכי.

בצערו כי רב הוא, נשא תפילה מעומק ליבו.

לך אחד בלי שני
תפילה אשא בעד בני
הבט וראה סבלי ויגוני
רעד גווי ודמעת עיני

חוסה עלי, צערי נורא
בך בטחתי נאזר בגבורה
חמול על נפש טהורה
ולב טהור בקרבו ברא

גלוי לפני הוד מלכותך
כי תפילתי אך למענך
שישוב בני חואן לעובדך
זאת אבקש אנא ממך!

*******

ואשר יגור בא לו, חואן אך שמע את הכרוז, כרכר ופיזז משמחה, ויאמר, עתה אראה בעמים כי רב אוני וכי לוחם כביר הנני כי "גבר לא יחטיא את המטרה".

הוא וחבר מרעיו, החלו להתאמן יום וליל ללא הרף, רעיו הנוכרים היו רואים כי בכל אשר ישלח ידו הוא נוחל הצלחה וכי בכל קרב גברה ידו, הראו הם לו פנים שוחקות אך בליבם פנימה קנאו הם בו לרוב ושמרו לו טינה, בניהם היו אומרים הם "עוד יבוא יום ונשטמנו".

לקראת הקרב הגדול, רכש לו חואן חרב חדשה, ידה הייתה עשויה שנהב צחור, והיא עצמה בהקה כברק, שילם הוא עליה טבין ותקילין, הן לא איש כחואן יבוא לקרב בחרב שאינה הולמת את המעמד.

אף סוס אביר רכש הוא, גבוה, צבעו שחור כפחם פרסותיו כסף צרוף, ורעמת שיער לו בקודקודו.

טרם צאתו של חואן אל הקרב, הניח הוא על כתפיו את אדרתו העשויה קשמיר משובח, ניתר הוא בדילוג על גבי הסוס אחז ברעמת שערו, את חרבו נתן בנדן זהוב, ויצא לדרך כולו אומר כבוד, הסוס צהל במהרה, שערו הזהוב של חואן התבדר ברוח וכל הרואה אותו נתמלא התפעלות מיופיו של הסוס ושל רוכבו, כעבור כמה שעות, ניצב חואן בפני ארמונו של לוציוס קיסר.

עמד הוא בכניסה מול שער העץ אדיר הממדים, על השער גילפו אומני הקיסר שתי אריות חשופי שינים וכתר לראשם וכאילו נלחמים הם אחד בחברו, מעליהם ניצב נשר עם כנפיים פרושות כטווס ובמקורו הקמור חרב שלופה.

נשתומם הוא מן המראה ונעמד דומם כסלע שעה ארוכה, מעולם לא ביקר בארמון הקיסר קודם לכן, ותהה הוא בינו לבין עצמו, האם הגילוף הכ"כ מרשים אותו רואות עיניו, גולף לצורך מעמד הקרב הממשמש ובא או שמא כך היה הדבר מימים ימימה.

המולת האנשים הצובאים על הפתח, הקיצוהו מדמיונו.

תר הוא בעיניו שמא יראה הוא את אביו בין הבאים ומשלא ראהו נדחק עם ההמון פנימה לארמון הקיסר.

שולחנות ערוכים כיד המלך בכל מאכל ומשתה קיבלו את הבאים, ברבורים מפוטמים על מגשי כסף בוהק, דגי ים משובחים צלויים ומבושלים ובשרים נטופי שומן צלויים במיץ רימונים, וכן יינות רבים בשלל צבעים וטעמים.

חואן ניגש אל עבר שר המשקים שניצב לפני חביות ענק וביקשו כי ימזוג לו כוס גדולה של יין שרף.

הצטרף הוא אל האורחים הרבים שהסבו אל שולחנות ענק ואכלו ושתו בכל פה.

כך נמשכה ארוחת הקיסר חמשה ימים לילה ויום.

מידיי יום לקראת ערב יוצא היה לוציוס לקבל את המתנות הרבות אותם הביאו עימם נתיניו ולקבל את ברכתם על מלאת לשלטונו עשר שנים.

את הלילות עשו רוב נתיני הקיסר בחדרי הארמון המפוארים והרחבים, חלקם שכרו להם דירות נוי סביבות בית הקיסר.
טרם עלותם על יצועם, היו שוזפים הם עיניהם בקרבות הצעירים בחלקת האדמה הסמוכה לארמון.

לתגובות לחץ כאן

ל- כל הפרקים

לסיפורים

לדף הבית